השבוע יצא לאקרנים סרט האקשן הצרפתי "תוצרת צרפת" על עיתונאי שחודר לתא טרור איסלאמיסטי בפריז. לכבוד צאת הסרט נזכרנו בחמישה סרטי אקשן צרפתיים קלאסיים, שחלקם קצת נשכחו עם השנים, ושווה להיזכר בהם מחדש
דיאבוליק (1968)
דיאבוליק (ג'ון פיליפ לאו) הוא שודד יהלומים נועז אשר בעזרתה של חברתו המושכת (מריסה מל) מבצע פשע אחר פשע בעוד המפקח הנחוש ג'ינקו (מישל פיקולי) והמאפיונר הקנאי ראלף ואלמונט (אדולפו סלי) מתקשים להשלים את הפער.
ממוחו המעוות של מריו באווה (שם בולט מ-"עידן הזהב" של קולנוע האימה האיטלקי) אשר ביים סרטי ג'יאלו וסלאשר כגון - מפרץ הדמים (1972) הגיע עיבוד נאמן זה לקומיקס האהוד מאיטליה. הבימוי הלא טיפוסי, המשחק המגושם, המוזיקה הטיפוסית משנות השישים, עיצוב התלבושות והתפאורה הצבעונית להחריד הופכים הרפתקה זו לאחת ששווה להצטרף אליה.
המתקשר הלילי/פחד מעל העיר (1975)
המשטרה הצרפתית פותחת במרדף אחר רוצח הנשים הסדרתי "מינוס". הסרט מתחיל כמה שנראה מותחן שגרתי למדי. שוטר (ז'אן פול בלמונדו) נמצא תחת לחץ רב לאחר, שגנגסטר ידוע לשמצה מצליח לחמוק ממנו בציבור ותוך כדי המרדף אף להשאיר גופה מאחו. כאשר ספירת הקורבנות של הרוצח המסתורי "מינוס" מתחילה לעלות, הגיבור שלנו נאלץ לקפוץ מחקירה לחקירה
למרות נוכחותו ההרואית של בלמונדו בתפקיד הראשי אין ספק שכוכב הסרט הינו למעשה האקשן - החל ממרדף על גגות פריז, ללקיחת בני ערובה בגורד שחקים, ועד לקפיצה מהליקופטר דרך חלון דירת יוקרה. כל אלה ועוד ישאירו אתכם על קצה הכיסא.
החוכמולוגים (1965)
אסיר לשעבר משכנע יורש מנסרה תמים להעסיק אסירים לשעבר כחוטבי עצים. שחקן האופי הקשוח לינו ונטורה והקומיקאי בורביל מגלמים צמד חמד משונה למדי בסרט זה, שנע הלוך ושוב בין הז'אנרים הבאים - פשע, רומנטיקה, דרמה, מותחן, אקשן, ולעיתים די קרובות אפילו פארסה. רכבת הרים מהנה של רגשות.
[*]
ללא מוצא/טוני ארזנטה (1973)
מתנקש נשבע להתנקם במאפיונרים שרצחו את אשתו והבת שלו, לאחר שהוא ביקש מהם לצאת מהעסק. דוצ'ו סטארי במאי מערבונים ספגטי (מספר סרטים בסדרת "רינגו") מביא לשולחן את הפילם נואר המלנכולי הזה. אלן דלון בתפקיד ארזנטה המתנקש המנוכר מביע את רגשותיו דרך עיניו, עיניים אשר מלאות בכאב וייסורים שקיימים עמוק בפנים מתחת להופעתו החיצונית הקשוחה.
בתקופה שבה הרבה חיקויים זולים נעשו בהשראת "הסנדק" (1972) סרט זה הצליח לעמוד איתן בזכות המשחק המעודן של דלון, הבימוי הקפדני של סטארי, הקומפוזיציה מופלאה, וסצנות האקשן המסוגננות (והעקובות מדם).
בורסלינו (1970)
אולי הסרט הכי מוכר ברשימה - "בורסלינו" עוקב אחר שני גנגסטרים (ז'אן פול בלמונדו, אלן דלון) שמועסקים על-ידי המאפיה המקומית בתחילת המאה העשרים, עד שהם מחליטים לצאת לעסקים באופן עצמאי. אין ספק שהכימיה הנפלאה בין בלמונדו ודלון עזרה להעצים אף יותר את ההפקה המושקעת זו - הדיאלוג ההומוריסטי בין השניים, התסריט המרתק, הבימוי החינני של ז'אק דרה, וכמובן עיצוב התפאורה והתלבושות. מעין "סרט חבר'ה" עם תפנית.