Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: אקסטנט

"בסרט הזה כבר היינו". כמעט כל סרט עלילתי, בקולנוע או בטלוויזיה, נותן את התחושה שכבר צפינו בו. הצפייה ב"אקסטנט", הסדרה החדשה בהפקת סטיבן ספילברג, ובכיכובה של האלי ברי, מחדדת תחושה זו.

במאים שונים אמונים על "אקסטנט", כמו גם כותבים שונים. היוצר העיקרי הוא מיקי פישר, עד היום במאי קולנוע לא מאוד מוכר, שמשתתף בסדרה כמפיק וכתסריטאי. הסדרה מתחילה עם דמותה של מולי (האלי ברי, שנדמה כי כוכבה דועך מעט) אסטרונאוטית צעירה, בודדה לגמרי בחללית, המסתבכת עם תקלה טכנית ונקלעת לחוויה אינטימית במרחב החלל. "כח משיכה", בקיצור. היה ברור כשסרטו המעולה, של הבמאי אלפונסו קוארון, קיבל בפברואר את ים האוסקרים, שנקבל חיקויים רבים.

מולי חוזרת למשפחתה לאחר 13 חודשים במשימת יחיד בחלל ומגלה כי היא בהריון (רפרנס נוסף ל"הנוסע השמיני"). גם בחזרתה הביתה משאילה הסדרה אלמנטים מסרטים אחרים. בעלה של מולי, ג'ון, מהנדס רובוטיקה יצר את בנם אית'ן, ילד רובוט, כאבטיפוס לפיתוח טכנולוגי, אמצעי תמיכה חדש למין האנושי. מולי וג'ון מנסים להבין כיצד רוכשים את אהבתו של ילד רובוט. ב"אינטליגנציה מלאכותית", סרט הקולנוע המוצלח שביים סטיבן ספילברג ב-2001, עסק הסרט בשאלה ההפוכה: כיצד משיבים אהבה לילד רובוט. והנה, הפעם כמפיק, ספילברג עוטה את אותה האדרת ובאותו עיצוב חזותי.

[*]

גם "פארק היורה" של ספילברג נמצא כאן, כי גם הפעם מסבכים את העלילה בעלי ההון, עם נטייתם לשלב הון בטכנולוגיה. אך כל ההקשרים האלה, חורקים ככל שיהיו, לא מפריעים לסדרה החדשה, כמו משפט המפתח התמציתי שבפרק הראשון: "אל תבטחי באף אחד". כבר הייתה לנו סדרת טלוויזיה, "תיקים באפלה" קראו לה, גם היא בז'אנר המסתורין, המתבססת על המוטו הזה.

נשאלת, כעת השאלה מה נותר ב"אקסטנט"? די הרבה, אם לומר את האמת. משחק טוב של לא מעט משתתפים, פעלולים נאים ותסריט שלא מאבד עניין. האמת היא שאם ספילברג הנפיק, אי פעם, יצירה לא ראויה, קשה להיזכר בכך. לכל הפחות, "אקסטנט" היא הדרך הכי בטוחה לקבל צירוף איכותי של האלי ברי עם אפקטים חזותיים מתקדמים וסימני שאלה מעניינים, גם אם לא הכי מקוריים. אמנם אני מעט מתקשה לקבל את ההטפה בגנות טכנולוגיה, כשהתכנים באים מהפקה שיש בה ניצול כה נרחב של טכנולוגיות, אך לפרקים הבאים ישנו כח משיכה לא מבוטל, ולכן אני יודע שאחכה להם.