סרטים

אתה היקום, והוא ייגמר יחד איתך. הבנתם? לא? גם אני לא. כמה שהסרט הזה מבלבל, יש בו משהו שמרגיש גדול מהחיים ואי אפשר שלא לאהוב אותו על זה.

יותר מהכול, מה שהופך את הסרט הזה לחשוב הוא המודעות שהוא מביא לתסמונת טורט. הוא מסרב להפוך אותה לבדיחה או לגימיק דרמטי. במקום זה, הוא מציג את המציאות היומיומית: אי-ההבנות, השיפוטיות, ההתשה, ובעיקר את האנושיות שמאחוריה. הסרט לא מבקש רחמים, אלא הבנה. וזה לבדו הופך אותו למשמעותי. הוא לא חף מבעיות, אבל הוא מרגיש כן. והכנות הזאת לוקחת אותו רחוק יותר מכל דבר ראוותני שהיה יכול לנסות לעשות.

לא אהבתי את הסרט כמו שציפיתי שאאהב. הוא מצחיק לפעמים, לפעמים קצת קרינג'י, אבל ככל שהוא מתקדם המתח באמת מתחיל להיבנות. לקראת החלק האחרון, כל מילה וכל אזכור של שם מרגישים כאילו משהו נפיץ עומד לקרות, והסרט משחק עם המתח הזה ממש טוב. אבל אז הוא נגמר… ונשארתי די מאוכזב. כאילו, זה היה ה-*דרמה*? הסרט בונה לקראת משהו שמרגיש כאילו הוא יכול להגיע הרבה יותר רחוק, הרבה יותר אפל, ואז פשוט עוצר. מבולגן, קצת לא שלם. אולי פשוט ציפיתי למשהו אחר לגמרי.

למרות שמצאתי את החוקים וההיגיון של ה-Backrooms די מעניינים, הרגשתי שהסרט לא נותן לנו מספיק זמן עם הדמויות עצמן. הרעיון שה-Backrooms משקפים להן בחזרה את הטראומות, הפחדים והקשיים שלהן כמו מראה הוא רעיון טוב, אבל כדי שהוא באמת יעבוד רגשית, צריך קודם שיהיה לנו אכפת ממי שעומד מול המראה הזאת. כאן הרגשתי שהסרט ממהר מדי להכניס אותנו לתוך העולם והמסתורין שלו, לפני שהוא נותן לנו מספיק זמן להכיר את הדמויות ולהתחבר אליהן. כתוצאה מכך, גם כשהמקום מתחיל להשתמש בעבר שלהן נגדן, הבנתי מה הסרט מנסה לעשות אבל לא תמיד הרגשתי את זה. העולם עצמו סיקרן אותי יותר מהאנשים שנלכדו בתוכו, ובסרט שמנסה להפוך מרחב אימה לביטוי של העולם הפנימי של הדמויות, זו בעיה די משמעותית.

כמה שהסרט הזה לא נוח, ככה הוא מצחיק. וכמה שהוא מצחיק, ככה הוא גם אמוציונלי ומרגש. ולמרות שכל אחד מהשחקנים כאן ראוי לשבח, וכולם מצוינים בעיניי, אני רוצה להתמקד דווקא בסת' רוגן. רוגן מרגיש לי כמו השחקן העכשווי ביותר בשורה של שחקנים קומיים שהתחילו עם השנים להכניס יותר ויותר דרמה לתוך העשייה שלהם. ראינו את זה עם ג'ים קארי, ראינו את זה עם סטיב קרל, ועכשיו נראה שאנחנו מתחילים לראות את אותו התהליך גם אצלו. מי שזוכר את תחילת הקריירה שלו, רגיל לחשוב עליו בעיקר דרך קומדיות שטותיות, פרועות ולעיתים מטופשות במכוון. אבל בשנים האחרונות נראה שהוא מתחיל לאמץ לעצמו מורכבות אחרת, כזאת שיושבת בדיוק על הגבול שבין קומדיה לדרמה. הדבר הזה כבר היה מורגש מאוד ב-The Studio, ועכשיו הוא ניכר גם כאן. הוא עדיין מצחיק, והוא עדיין מביא איתו את כל מה שאנחנו מזהים איתו, אבל יש בעבודה שלו משהו הרבה יותר פגיע, רגשי ומורכב מבעבר. והשינוי הזה בעיקר גורם לי לרצות לראות לאן הקריירה שלו תיקח אותו מכאן.

הגיע הזמן שה-MCU יחזור קצת למקורות שלו - לספר סיפורים קטנים יותר, אישיים יותר, כאלה שלא צריכים להרגיש בכל רגע כמו אירוע שעתיד לשנות את היקום כולו, גם אם זה המצב הנתון. דווקא מתוך הסיפורים האלה מגיעה לפעמים ההשפעה הכי גדולה. לא כי הסרט כל הזמן מספר לנו כמה הכול חשוב וגורלי, אלא כי אנחנו רואים איך בחירות קטנות של דמות אחת מחלחלות החוצה ומשפיעות על העולם שסביבה. לראות שוב את ספיידרמן ברמת הרחוב, ולא ברמת המולטיוורס, הוא שינוי מרענן שכמעט שכחנו עד כמה הוא היה חסר. לראות אותו מתמודד עם עולם קרוב, מוחשי ואישי יותר מזכיר למה הדמות הזאת עבדה כל כך טוב מלכתחילה. ובעיקר, מרענן לראות את מארוול שוב מנסים להכניס אותנו לתוך סרט קולנועי ולא לתוך "אירוע קולנועי". זה משהו שהיה חסר ל-MCU כבר הרבה מאוד שנים.

הבורוז סדרה קלילה, מותחת, מצחיקה ומרגשת. העלילה, העוקבת אחר התרחשויות ומזימות בעיירה ייחודית לגיל הזהב בארצות הברית, ואחר הדייר שהגיע בעל כורחו לאחר מות אשתו, משלבת מדע בדיוני במינון מבוקר ומספקת תגליות והרפתקאות לאורך התפתחותה. שחקנים טובים ומוכרים, עשוי מצוין, מספיק מותח וכייפי בשביל לראות בבינג'.

סדרה מרגשת המתרחשת בארצות הברית על אישה שאיבדה את בעלה בתאונה, ומשפחתה שאבדה את אב המשפחה. הם מחליטים להתאבל בביקתה בטבע בה הנפטר אהב לבלות ולהיות נוכח בטבע ובפעילויות שהמשפחה העירונית פחות הכירה. תוך כדי אכב וזכרונות כל אחד מבני המשפחה עובר חוויות ותהליכים בלתי צפויים. יש פרקים מרגשים שיכולים לגעת בכל אחת ואחד. מומלץ לאוהבי דרמות, בעיקר עם אהבה לטבע ולחיים פשוטים וממלאים. בימוי ומשחק טובים.

משהו רע עומד לקרות סדרת מתח אימה אמריקאית. זאנר פחות מוכר ששמור יותר לעולם הקולנוע. סיפור מקורי ומסקרן על זוג צעיר המתכנן להתחתן, עם היסטוריה משפחתית שתלך ותיחשף לאט לאט, משני הצדדים. עטוף בנואנסים של סרט אימה קליל, עם משחק מצוין והפתעות לאורך על העונה. מי שלא מתחבר לזאנר של אימה קלילה יכול לוותר. סדרה איכותית, משחק וצילום איכותיים, מומלץ.

צפיתי בעונה השנייה והיא טובה כמעט כמו הראשונה

החברים והשכנים שלך גם ג''''ון האם סדרה כיפית ומקורית. סיפור על איש שוק ההון מצליח שמאבד את עבודתו ודברים נוספים מהותיים בחייו - מנסה לא לעשות ספוילר -, אבל לא את שאיפותיו לחיות טוב ואת החשיבה החריפה, ומתעל אותם למקומות יותר מפוקפקים. יש קווי דימיון קלים מאד עם שובר שורות. סדרה מעניינת עם גוד וייבס, מתח והומור שכיף לצפות בה.

אחת הסדרות הטובות שצפיתי בהן בעשור האחרון. סיפור מעולם התוכן של ילוסטון, מקורות שושלת דטון הקשוחה. הצצה לעולם המאתגר של ארה"ב לאחר מלחמת האזרחים. על אנשים עם תקווה שנחושים לייצר לעצמם ולמשפחתם עתיד טוב יותר. התמודדות עם קשיי האזור, היעדר חוק ומנטליות של החזק שורד. משחק מעולה, מותח ודמויות מעניינות שקשה לא להתאהב בהן. לא תמיד קל לצפייה, מומלץ.