Seret מהעבר: 20 שנה להארי פוטר והאסיר מאזקבאן

20 שנה ל"הארי פוטר: והאסיר מאזקבאן" הם אירוע ראוי לציון. שעתה היפה ביותר של סדרת סרטי הארי פוטר, שהיוותה נקודת מפנה לטובה לאחר פתיחה מגומגמת. הוא הכיר לעולם את סיריוס בלאק, אחת הדמויות האהובות והמורכבות ביותר בסדרה. הוא גם היה למקפצה עבור הבמאי הצעיר שלו אלפונסו קוארון ("רומא", "כוח משיכה"), שמאז הפך לאליטה הוליוודית והיה לבמאי המעוטר ביותר שהוביל סרט של הארי פוטר.

לאחר שני סרטים "וניליים" ולקראת החלק השלישי שבעיני רבים (ובצדק) נחשב לספר הטוב ביותר, הבמאי כריס קולומבוס ("שכחו אותי בבית") הבין שהסדרה דורשת רוח חדשה ופינה את מקומו. קולומבוס, שהמשיך לשמש כמפיק, חתום על יצירת עולם הקוסמים הקולנועי וכבודו במקומו מונח. גם בהחלטו לפנות את כיסא הבמאי, הוא עשה חסד עם המשך הסדרה.

המפיק דיוויד היימן, ברעיון תמוה ביותר, הציע את תפקיד היורש לבמאי מקסיקני לא כל כך מוכר שלא ביים עד אז סרטים עתירי תקציב. יותר מזה, סרטו האחרון דאז היה דרמה אירוטית עצמאית "ואת אמא שלך גם", שהרשימה את ג'יי קיי רולינג, על משולש אהבה בין שני נערים ואישה בוגרת. זה האיש שהוזמן לביים את הארי, רון והרמיוני בכניסתם לגיל ההתבגרות. קוארון בכלל לא קרא שורה מאף ספר של הארי פוטר כשקיבל את ההצעה. כשהזכיר כדרך אגב לחברו גיירמו דל טורו שפנו אליו לגבי "האסיר מאזקבאן", הוא חטף מבול של קללות והוראה מפורשת לגשת לחנות הספרים הקרובה כדי להשלים את הפער התרבותי. להגיד שהבמאי נשבה בקסם הספרים יהיה נדוש ומדויק בו זמנית.

דל טורו עצמו היה גם הוא מועמד לביים את הסרט, אבל הורתע מ"האופי העליז" של שני החלקים הראשונים, בעוד עבודותיו כמו "המבוך של פאן" ו"פינוקיו" מדברות בעד עצמן. בין מועמדים אחרים לתפקיד הבמאי, כולם בעלי ניסיון עבודה עם ילדים, ניתן למצוא את מארק פוסטר ("למצוא את ארץ לעולם לא"), מ. נייט שיאמלאן ("החוש השישי") וקנת בראנה ששיחק את גילדרוי לוקהארט ב"חדר הסודות".

ידו של קוארון הורגשה בכלל ההיבטים בהפקה ובסרט עצמו. החל מסטים שיצאו מהאולפנים לאוויר הפתוח, השינויים בפסקול, התלבושות ועיצוב השיער של הגיבורים שיותר התאימו לגילם במקום הגלימות המסורבלות - ועד לצילום בשוטים ארוכים, מסימני ההיכר הבולטים של הבמאי. במהלך נועז, האיש שרק לפני שנייה קרא את הספרים, קרא לשלושת השחקנים הראשיים שמגלמים את הדמויות מזה שני סרטים מצליחים, והטיל על כל אחד משימה לכתוב מאמר בגוף ראשון על הדמות שלו. אמה ווטסון (הרמיוני) הגישה מאמר של 10 עמודים ורופרט גרינט (רון) לא הגיש מאמר כלל. מעולם השחקנים הצעירים לא היו מחוברים ודומים כל כך לדמויות שלהם בסרט. הילדים לא היו היחידים שעברו שינוי תדמית. מנהל בית הספר, אלבוס דמבלדור, לוהק מחדש אחרי מותו של ריצ'ארד האריס ובאותה הזדמנות דמותו בגילום מייקל גמבון עברה מהפך מקוסם ייצוגי ומשעמם להיפי מסוגנן ואנרגטי. בהאגריד אי אפשר לגעת אבל הבקתה שלו השתנתה לחלוטין. הדמויות החדשות רמוס לופין (דיוויד תיוליס), פרופסור טרלוני (אמה תומפסון), פיטר פטיגרו (טימותי ספאל) וסיריוס בלאק (גארי אולדמן) ולבושם עוצבו עד לפרטי פרטים. בזכות החשיבה היסודית, כל הדמויות האלה הועברו מדפי הספרים למסך הקולנוע בדיוק כמו שמיליוני הקוראים דמיינו אותם.

אך הפעולה הנפיצה ביותר של קוארון ב"אסיר מאזקבאן" היתה לגעת בקודש הקודשים, העלילה. מעריצים רבים, של כל חומר כתוב, מתייחסים בקנאות רבה לאדפטציות קולנועיות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בספר פולחן כמו "הארי פוטר", ועוד בספר שנחשב לטוב ביותר בסדרה. כריס קולומבוס ידע זאת והעדיף לא להרגיז את קהל המעריצים הענק. זו אחת הסיבות שסרטיו, שמילאו באדיקות אחר כל פרט בעלילה, היו רגילים מדי והציון שאפשר לתת להם גם אחרי 20 שנה הוא "בסדר" בלבד. קולנוען אמיתי מבין שמדובר בשני מדיומים שונים, שלא ניתן להעתיק את האחד לתוך השני ללא שינויים וליטושים. השינויים, שעברו את האישור של רולינג, שומרים על רוח הספר ומוסיפים עליה. במבט לאחור, זה אחד מסודות ההצלחה של הסרט.

"האסיר מאזקבאן" זכה לביקורות נלהבות, מועמדויות לשני פרסי אוסקר בקטגוריות טכניות והיה לרווחי ביותר בשנת 2004 בעולם, עם הכנסות של כ-800 מיליון דולר. עם זאת, ובניגוד גמור לרמתו, זהו סרט הארי פוטר בעל ההכנסות הנמוכות ביותר מבין שמונת הסרטים. בעיני מעריצים רבים והמבקרים הוא נחשב לטוב ביותר בסדרה, בזכות התפנית האפלה באווירה, המורכבות והעמידה כסרט בפני עצמו ללא תלות בפרקים אחרים.

עם כל המחשבה שהושקעה בו - הבימוי, הצילום, העריכה, המוזיקה, צוות שחקנים מובחר מהטופ הבריטי, תפניות מטורפות בעלילה, מסע בזמן ומפלצות מוצצות נשמה - הסרט עובר בנשימה אחת בצפיות חוזרות ונשנות גם אחרי שני עשורים. אחרי כל צפייה אי אפשר שלא להתפעל – איזה סרט מושלם!

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן