תום יער עושה את שביל ישראל: ביקורת

תום יער היא, ללא ספק מלכה. מדובר באישה שהתחילה בסצנת הסטנד-אפ התל-אביבית הנישתית, וטיפסה את דרכה אל המיינסטרים. בשנים האחרונות יער הייתה ב"ארץ נהדרת", ומילאה את תפקיד "אחד האנשים היחידים שעוד מנסים ומצליחים להיות מצחיקים בתכנית". היא השתתפה גם בלייט -נייט של גורי אלפי, שם היא זרחה עוד יותר. ועכשיו יש לה סדרה, דוקו-ריאליטי חדש משל עצמה, בו היא הולכת את שביל ישראל מלווה בחמור אחד וצלם/מפיק. האם גם כאן יער ממשיכה בתהליכה להפוך לאייקון תרבותי ישראלי של ממש או שזו סתם עוד סדרת-סלב חסרת ערך?

ובכן, יש לה בהחלט פגמים, אבל השורה התחתונה היא שממה שראינו בינתיים, זו סדרה נהדרת שעושה חסד לדמות הציבורית של יער, ואף מחזקת אותה כקומיקאית. מעל לכל, הקומדיה כאן היא כזו של "דג-מחוץ-למים", עם יער שגולשת כאן בחדווה אל ה"ליהוק" שלה ומגלמת את סטריאוטיפ התל-אביבית המנותקת והיאפית שנאלצת להתעמת עם שאר ישראל (וגם עם הצדדים הבאמת משונים שלה). על הדיכוטומיה הזו עובדת רוב הקומדיה כאן.

זו כבר קלישאה, וקלישאה נכונה, להגיד שסוג הקומדיה הזה שנפוץ בז'אנר הריאליטי הוא נרטיב מזיק מאוד מבחינה חברתית, כי הוא נוטה להעצים קרעים בחברה הישראלית. אבל יוצרי הסדרה מודעים בהחלט לסכנה הזו, וברגישות וחוכמה רבה מנווטים אותה לכיוון הנכון כדי להפוך אותה על ראשה.

[*]

יער היא דג מחוץ למים, כן, ואפילו אחד בעל אופי לעגני כלפי שונים ממנה, אבל ברור שהמסע שהסדרה מנסה להעביר אותה (וגם אותנו) הוא אחד שמטרתו להתקרב אל האחר ולמוזרויותיו, לכבד ולאהוב אותו. זה בנאלי, ברור, אבל זו בנאליות נחמדה שמגיעה ממקום כנה של רצון טוב, בנאליות שאנחנו באמת צריכים כרגע בחברה שלנו.

גם הגיבורה הראשית יכלה בקלות להפוך לאובייקט של שנאה ולעג בלבד לקהל, אבל היוצרים השתדלו באמת לעשות אותה סימפטית, כשאפילו עקבות של התפתחות הידידות בין הצלם לבינה נרקמים כבר בפרק הראשון, באופן נוגע ללב למדי. יער מוצגת כאן באיזון קומי-דרמטי שובה ורגיש. מצד אחד, אנחנו צוחקים עליה לפעמים, אבל גם צוחקים איתה לא מעט. היא מעצבנת, אבל גם מלאה בצ'ארם. זו לא דמות נבל של ריאליטי טיפוסי ולא דמות גיבורה, אלא משהו רגיש וחכם שמערבב קלישאות קיימות לתלכיד חדש ונושם. הדמות שהיא "משחקת" פה היא כנראה לא יער האמיתית בדיוק, אבל היא מרגישה כמו בן אדם אמיתי כלשהו, וזה מה שחשוב. כך נוצרת קומדיה עשירה ונעימה יותר עם שבבים של הזדהות מעבר לקומדיה, של חיבה ליער גם כדמות דרמטית. יוצרי הסדרה מצליחים להעביר את יער גם בתור "המנחה", הטאלנט שמוביל את התוכנית ומספק בידור מגוון, אבל היא גם הפרוטגוניסטית, הדמות הראשית בסיפור בעל מבנה ומאפיינים קלאסיים למדי.

בקטעים בסדרה בהם מרגיש שהיא זו השולטת בהגה העריכה, כישרונותיה בהחלט בוהקים, אבל צוות ההפקה סביבה לא מהסס לקחת את ההגה לידיים שלהם, לעשות על הקולגה שלהם "זום אאוט" ולהציג אותה כדמות, בעלת קשיים, פגמים ומסע משל עצמה. עדות מעניינת במיוחד לכך היא השימוש בבדיחות שהיא מספרת. במישור אחד- הן פשוט בדיחות מצחיקות מקומיקאית מצחיקה, אבל בו זמנית, לעיתים קרובות הן גם בונות את הדמות שלה, ממש כמו טקסט הצגת-דמות של תסריטאי מבריק.

האופן החלק בו אותו הגה, אותה שליטה, מועברת בין יער להפקה היא מרשימה למדי ומעידה על עבודת צוות מופתית, דבר שמהווה פעמים רבות המפתח לטלוויזיה מעולה. כאמור, יש פגמים. הקומדיה עצמה, הבדיחות שיער נותנת, לפעמים קצת מוכרת או זולה מדי לטעמי, למשל. אבל זה פגם שבקושי מפריע, כי כמות הגאגים שהסדרה זורקת לכיוונך מספיקה כדי לבדר בכל מקרה, גם אם כל גג שלישי לא באמת מצחיק. וכשהשורות מצחיקות, הן ממש מצחיקות. בהקרנת טרום-הבכורה הקהל השתולל מצחוק אחרי כמעט כל אחת מהן.

יער ממשיכה לבסס את עצמה כאן כאדם משמעותי בתעשיית הבידור והטלוויזיה הישראלית, ואני שמח מכך, בעיקר כי אני מקווה לראות כמה שיותר ממנה בעתיד. תום היא קול חדש בתחום, שלא מתיימר ליצור הומור אינטליגנטי במיוחד, אבל גם לא מתפשר על הביזאריות של אותו הומור לרגע. אחרי שנים רבות שלא היה שום דבר חדש באופן משמעותי בעיניי בטלוויזיה קומית בארץ, מלבד לפנינים כמו "הפרלמנט", אנחנו מקבלים סוף סוף הומור שמעז יותר. ובליינ-אפ החדש הזה, בין "טלוויזיה מהעתיד" ו"אסף הראל", נראה שהסדרה הזו ממוקמת בבטחה, מקדמת את המגמה הזו בזכות עצמה.

הסדרה משודרת החל מה-22.7 בימי שבת ב-22:00 ב-yesComedy וב-yesVOD‏

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן