ככה זה: ביקורת פרקי הפתיחה

"ככה זה": ביקורת פרקי הפתיחה

שלח לחבר הוסף תגובה

14 שנה אחרי "אהבה זה כואב", חוזרים אסי כהן ודנה מודן בדרמה-קומית חדשה אותה יצרו בסיפור אהבה שמתחיל מהנקודה הנמוכה ביותר. כתב האתר יוחאי גורלי צפה בשני פרקי פתיחה וקובע: "לסדרה הזו איכות קלאסית נפלאה לצד חדשנות טלוויזיונית של ממש"

"ככה זה" היא הסדרה החדשה מבית אסי כהן, רם נהרי ודנה מודן, שעשו ביחד את "אהבה זה כואב", סדרה אהובה שנחשבת עד היום לקלאסיקה של טלוויזיה ישראלית. וכך גם, אני מאמין, תיחשב "ככה זה". יש לסדרה הזו איכות קלאסית נפלאה לצד חדשנות טלוויזיונית של ממש, שאני מאמין שישימו אותה בספרי ההיסטוריה של טלוויזיה בארץ.

הסיפור הוא כזה: אסי כהן הוא גבר אומלל עם כלים רגשיים ונפשיים של נער בן 14, פרוד מאשתו. כאקט סופי אל מול האומללות, הוא בולע כמות עצומה של כדורים ונשכב לשינה אחרונה, עם פתק לידו שאומר בנחרצות ילדותית "תראי מה עשית". רק שמישהו מצלצל בפעמון של הדירה שלו בעקשנות, אז הוא חייב לקום ולפתוח. שם הוא רואה את השכנה, דנה מודן, שמספרת שהיה לה כרגע התקף לב וכשהיא התקשרה לאמבולנס אמרו לה לא לחכות לבד. הם מחכים ביחד באומללות עד שהאמבולנס מגיע לקחת, כמובן, את שניהם. ומכאן, מתחיל ביניהם רומן.

[*]

אולי זה רק נקודת המבט שלי כצופה צעיר, אבל הסדרה הזו מאוד לא סקסית, ולמרות זאת מאוד רומנטית. מורגשת בה תחושה חזקה של מרמור, של התפשרות אפילו. בעוד ב"אהבה" זה קצת היה שם, ב"ככה זה" אני ממש לא רוצה להיות אף אחת מהדמויות, לכן האמפתיה שיש לי אליהם היא טהורה יותר במובן מסוים, אמיתית יותר.

הנקודה שמונצחת פה היא אופטימיסטית-מציאותית, הסוג האהוב עליי של סיפורי אהבה בדיוניים. הסדרה מזכירה לנו כל רגע שאנחנו צופים בה שאין תקווה, שאף פעם לא באמת נהיה מאושרים עד הסוף. מתוך הייאוש התהומי הזה, ההבנה שאף פעם לא יהיה מושלם, יוצאת תקווה - לא לאיזה אוטופיה נפלאה אלא לזה שיהיה בסדר פחות או יותר. המטרה של הדמות של אסי כהן, שמעוצבת להיות ילדותית, היא אולי להגיע מאומללות לאושר, אבל אנחנו ושאר הדמויות מבינים שהמטרה היא להגיע מבינוניות לבינוניות מעט יותר נעימה. אנחנו מתרגשים ושמחים דווקא הרבה יותר מהרומן האקזיסטנציאליסטי של שני הגיבורים. הוא אולי מרגיש יומיומי יותר אבל לכן קרוב יותר ללב ומשפיע עלינו, בזמן הצפייה ואחריה. הדמויות ב"ככה זה" נמצאות צעד אחד מאחורי המקום בו נמצאים היוצרים. הם יוצאים מתוך נושאים שאיתם הם באמת מתעסקים רגשית, אבל מיישמים אותם בדמויות שלא מבוססות ישירות עליהם ומלמדים אותן לקחים שלמדו לאחרונה, מורכבים פוליטית או פילוסופית ככל שיהיו, וכך מקבלים את הפן האינטימי העמוק וגם משתמשים בסדרה לדבר על משהו שהוא גדול יותר מהם עצמם.

היופי הגדול בשיטה זו, במיוחד ב"ככה זה", הוא שאין סתירה בין התמטיקה של הסדרה לדרמה שלה, אבל כל פן כזה חי ונושם בעצמו. לפי שיטה זו, אם אתה לא מצליח לספר סיפור שעונה לאידיאלים שלך, אתה צריך לפקפק באותם רעיונות עד שאתה מגיע לכאלו אמיתיים ומדויקים בשבילך מספיק כדי לספר סביבם סיפור מרגש, אישי ומדויק. זו לא רק "ככה זה", זה המודל בעיניי גם ב"מטומטמת", "אורי ואלה" או המון סדרות אמריקאיות.

אבל זה הקסם של "ככה זה" ושל סדרות אחרות רבות היום. נושא המוות וההתבגרות למשל נוכח בה והוא מפותח מעבר לחייהם של היוצרים, אבל כל זאת בצורה שבה מאוד ברור שזה נושא שכן מעסיק אותם מאוד, כמו את כולם. "ככה זה" היא סדרה קלה יחסית מבחינת הרעיונות שלה, אבל היא טובה כל כך שהיא בכל זאת מוכיחה את הנקודה הזו בשבילי: אפשר לעשות סדרה שהיא גם מרגשת וגם מגרה שכלית בלי סתירה פנימית.

הסדרה "ככה זה" משודרת החל מה-26.2 ב-yes VOD והחל מה-28.2 בימי רביעי בערוץ yes EDGE בשעה 22:00

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יוחאי גורלי - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות