שובר מסך: למה הריבוט לבאפי הוא רעיון גרוע?

שונדה ריימס מפתחת שמונה סדרות נטפליקס שונות

יוצרת הטלוויזיה האהובה במיוחד שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי", "המדריך לרוצח", "סקנדל") הודיעה בשישי על שמונה סדרות שונות שהיא מפתחת לנטפליקס בשלבים שונים של עבודה. ביניהן מספר דרמות "רציניות" למדי. בין הפרויקטים עיבודים לסדרת ספרי "משפחת ברידג'רטון" וכן לרומן "החום של שמשות אחרות"', לספר הלא-בדיוני "הדייר: בתוך העולם הפרטי של הבית הלבן", ולספר הזכרונות של אשת העסקים אלן פאו על מלחמתה באפליה בעולם העסקים והטכנולוגיה.

בנוסף, ריימס מפתחת סדרה על כיבוש קליפורניה מהמקסיקנים על ידי כוחות אמריקנים, המתרחשת בהתאם בעשור הרביעי למאה ה-19. לבסוף, יש גם שני פורמטים חדשים לחלוטין לריימס: סיטקום מד"בי על חבורת טינייג'ריות שנעזרות בכישוריהן ממחנה קיץ בו הן שוהות כדי לאגד את שאריות האנושות בעולם פוסט-אפוקליפטי (זהו ללא ספק הפרויקט שאני הכי מצפה לו) ודוקומנטרי על הפקת הבלט הקלאסי "מפצח האגוזים" באקדמיית הריקוד הנודעת ע"ש דבי אלן. ללא ספק מפתיע ומסקרן לראות את ריימס שולחת בהפתעה את רגליה לשמונה כיוונים חדשים לה לחלוטין, ונחמד לראות אדם בעל מעמד מבוסס כל כך בעולם הטלוויזיה מסכן את המעמד שלו.

ג'וס ווידון בסדרה חדשה ל-HBO

מסתבר שהכי מגניב עכשיו לשואו-ראנרים מבוססים ואגדיים להכריז על כמה פרויקטים שאפתניים במיוחד במקביל. ודאי חלקכם שמעתם על חדשות הווידון הגדולות יותר מהסופ"ש, ובהחלט נגיע אליהן תכף, אבל קודם כל למשהו מעניין לא פחות שנפל מתחת לרדאר: אחרי שיצר ארבע סדרות לרשתות טלוויזיה שונות (בדירוג מדויק: "באפי", "דולהאוס", "פיירפליי", "אנג'ל"), וביים וכתב את אחד הסרטים הכי מצליחים אי פעם ("הנוקמים"), ווידון, במפתיע, יוצר את הסדרה הראשונה שלו שהיא לא לרשת טלוויזיה מסורתית. HBO מפיקים את "The Nevers", דרמת מדע-בדיוני חדשה בהפקתו. הסדרה, המתרחשת בעידן הוויקטוריאני, מספרת על קבוצת נשים שמגלה שיש לה כוחות על. כן, זה בהחלט נשמע כאילו שמו את כל קלישאות הווידון במיקסר והוציאו סדרה, והיא עלולה להיות טרחנית ומבאסת בגלל זה בדיוק, בצירוף העובדה שווידון עצמו (או לפחות הפרסונה הציבורית שלו) נהיה די טרחן ומבאס. בכל זאת, אני בהחלט מצפה ל"נברס". זה עדיין אחד הכותבים הטלוויזיוניים המוכשרים והמיומנים ביותר בעסק, זה עדיין קונספט מגניב וחמוד שיש הרבה מה לעשות איתו. אני שמח מאוד שהפרויקט הזה יוצא לדרך. לעומת זאת...

"באפי קוטלת הערפדים" מקבלת ריבוט

טוב, קראתי את הידיעה, עשיתי מקלחת קרה, נרגעתי ואני יכול לכתוב. מה לעשות, ל"באפי" יש מקום גדול במיוחד בלב שלי. זו הסדרה האהובה עליי בעולם כולו ויצירת האמנות האהובה עליי באופן כללי. אני מאמין שהרעיון של ריבוט הוא דבילי במיוחד כאן, ובעוד יכול בהחלט להיות שמדובר ברציונליזציה לתגובה הילדותית שלי, אני מאמין באמת ש"באפי" היא אחד הדברים הכי לא-מתאימים-לריבוט שיש. אני מאמין שהבחירה הזו מעידה על בעיות רציניות באופן שאנחנו רואים את הסדרה ואיך שאנחנו רואים סדרות באופן כללי.

לפני שאמשיך, עוד כמה פרטים טכניים: הסדרה תופק בפועל על ידי ווידון והשואו-ראנרית מוניקה אווסו-ברין, שיצרה את "סוכני ש.י.ל.ד" המשעממת כל כך. יש משהו נחמד בתוך הבלגן: יוצרי הסדרה הודיעו כי באפי החדשה תגולם על-ידי שחקנית אפרו-אמריקנית. אני חושב שאם כבר עושים את זה, נחמד שעל הדרך נעשה את הסיפור קצת יותר פרוגרסיבי. הסדרה הייתה מהפכנית מכמה בחינות פוליטיות-חברתיות, במיוחד בהקשר הפמיניסטי מן הסתם, אבל היא תמיד הייתה לבנה למדי במקרה הטוב ואקטיבית גזענית במקרה הרע. אם כבר מחזירים אותה, זה היבט שלחלוטין אפשר לתקן.

יש סיבה הגיונית לעשות ריבוט לדברים. מעבר להיבט המסחרי, יש קונספטים קולנועיים או טלוויזיוניים מוצלחים שהגיוני וראוי להשתמש בהם ליצירת משהו חדש, או עלילות בסיסיות שונות בסרטים וסדרות שהגיוני לחקור באופן חדש. גם אם מסתכלים על העניין מעיניים קפיטליסטיות חזיריות לחלוטין, יש סיכוי ליצירת מוצר טוב ורווחי יותר כשעושים ריבוט ל"באטמן" או ל"מכסחי השדים" למשל, כי הקונספט של הסרטים הללו די מגניב בבסיס שלו ואפשר להשתמש בו לסיפורים מגניבים באופן שטחי. לעומת פרנצ'ייזים כאלו, הקטע עם "באפי" זה שהקונספט הבסיסי שלה לא מוצלח כל-כך.

[*]

"נערה מתבגרת שקוטלת ערפדים וצריכה לאזן את זה עם חיי הבית ספר שלה", זה פחות או יותר הרעיון הבסיסי של באפי. וזה רעיון די ממוצע, די משעמם, שניתן בקלות גם ליצור סדרה חדשה תחת אותו הפרמיס הלא ספציפי כל כך. באפי היא פשוט דמות, אין לה שום תלבושת אייקונית או נבלים בלתי נשכחים. הסוד של באפי הוא כתיבת דמויות מצוינת. ספייק למשל, הוא לא סוג הדמות שתהיה מלהיבה ברימייק. כי מה שהיה מגניב בו כל כך זה הכתיבה המורכבת שלו והסיפור הרגשי המאוד ניואנסי שהוא מספר, ההומור והשפה המאוד מסוימת בה הוא נכתב. במילים אחרות: אין לו ערך מיתולוגי שניתן לספר באופנים שונים, הוא פשוט דמות נפלאה.

לעומת אפוסים, שניתן להסיר ולהחליף בהם פרטים פה ושם ולהשאיר את הרוח העיקרית שלהם, סדרה שהיא דרמת דמויות עובדת באופן שונה לגמרי מכל שינוי קטן: זאנדר הוא לא זאנדר אם הוא לא מגולם בדיוק על ידי אותו שחקן ואין לו בדיוק את אותו חוש הומור, הוא דמות אחרת בעלת אותו השם. קאט-וומן היא כן קאט-וומן כשהאלי ברי משחקת אותה, כשאן האת'ווי משחקת אותה וכשמישל פייפר משחקת אותה. היא מוגדרת ע"י תפקיד כללי בעלילה ואייקוניות ויזואליות. מכאן, כמובן אפשר לפתח את דמותה מקומיקס לקומיקס, מסרט לסרט, אבל היא תרגיש כמו אותה דמות.

לכן ב"באפי", כל סוג של רימייק יכשל. תמיד יש סיכוי שהסדרה תיקח דרך מהפכנית לחלוטין מבחינה אמנותית שלא חשבתי עליה אפילו, אבל הסיכוי הזה קלוש למדי. ישנה האופציה שזו תהיה סדרה שונה לחלוטין מהמקור, שתהיה טובה מספיק כדי שנוכל לשכוח מהעובדה שלדמויות שלה קוראים בשם של דמויות אחרות. אבל לא נוכל להאמין שזה "שחזור" של אותה דמות רק במאה ה-21 כי כתיבת דמויות בסדרה מסוג זה לא עובדת ככה.

מעבר לדמויות יש עוד "אפיל" גדול בבאפי שנוצר עם הזמן: בעונות המאוחרות, בספין-אוף "אנג'ל" וכן ברבים מהקומיקסים הממשיכים את הסדרה, היקום של הסדרה הופך ליקום מורכב, יצירתי ושווה לחקירה לכאלו מאיתנו שהם חנונים אפילו יותר ממני. אבל כמובן, גם היתרון הזה לא קיים בריבוט, כשמשמעות המושג ריבוט היא "התחלה מחדש של יקום בדיוני".

העניין הוא שיש הרבה מה לעשות עם באפי, יש הרבה רעיונות שיהיו מוצלחים יותר ואף ירוויחו יותר כסף. המשך על הקוטלת כיום, ספין-אוף לאחת הדמויות הקלאסיות, המשך על קוטלת חדשה היום או עיבוד קולנועי לאחד מהקומיקסים הרבים ("פריי" הכי טוב). כל אחת מהאופציות הללו הייתה הגיונית בהיבט מסוים יותר מריבוט לסדרה הזו. זה מבאס כמעריץ וכצופה טלוויזיה, וחבל שזה ככה.