אמילי בפריז: ביקורת החלק השני של העונה הרביעית

"אמילי בפריז": ביקורת החלק השני של העונה הרביעית

22/09/2024 05:27:44

שלח לחבר הוסף תגובה

אחרי פתיחת עונה מגמגמת שחזרה על כל הקלישאות של הסדרה, החלק השני שהגיע לנטפליקס מחזיר את הקסם לאמילי שמגיעה לרומא. מורן ספיר על סדרה שקשה שלא להמשיך לצפות בה, גם אם מדובר ב"צפיית שנאה"

לאחר חודש של המתנה (תודה נטפליקס), "אמילי בפריז" סוף סוף חזרה עם פרקים נוספים שחתמו את העונה הרביעית שלה. החלק הראשון של העונה לא הצליח להתרומם, אבל האם החלק השני של הסדרה המצליחה של ענקית הסטרימינג הצליח לגאול אותה ולהחזיר את הקסם למסך? התשובה היא כן, אבל רק באופן חלקי.

היו לנו ציפיות גבוהות מהעונה הזו, אבל התאכזבנו לגלות שככל שהסדרה מתקדמת כך היא נוטה לחזור על עצמה, במיוחד בכל מה שנוגע לחיי האהבה של אמילי (לילי קולינס, "באהבה, רוזי"). כצפוי, העונה הוצג בפנינו גבר חדש, והפעם אפילו לא נעשה מאמץ לבנות את היחסים ביניהם. הפעם מדובר במרצ'לו מוראטורי (יוז'יניו פרנצ'סצ'יני), שהוא כמובן חתיך, עשיר ובעל מבטא זר, או במילים אחרות – זהה לכמעט כל גבר אחר ביקום של "אמילי בפריז".

לוקח בדיוק יומיים לאמילי, שרק לפני רגע הייתה כרוכה אחרי השף הלוהט גבריאל (לוקאס בראבו), להעיף אותו כמו בגט מאתמול ולהתחיל ברומן חדש עם מרצ'לו ברומא. וזאת אחרי שלרגע שקלה לחזור שוב לאקס אלפי (לוסיאן לוויסקאונט), כי ביקום הזה, גברים הם זוגות גרביים שמחליפים באופן יומיומי. נקודה לזכות חציה השני של העונה היא שלפחות הפעם לא אמילי היא זו שהורסת לכל מי שסביבה את החיים. אך כרגיל, הדרמה מוצאת אותה והחיים הפרטיים שלה מתערבבים עם חייה העסקיים.

כמו בתחילתה, גם בהמשך העונה נראה שהקונפליקטים מיוצרים בכוח יותר מתמיד. הדמויות יוצרות לעצמן בעיות משום דבר ועושות פיל מכל עכבר, אבל אל דאגה – גם הן נפתרות בקלות מהירה מדי. כמו כן, לא ברור מה בדיוק השתבש בין אמילי לגבריאל שלא היה יכול להיפתר בקצת תקשורת בריאה, ולכן נראה שהפרידו בין השניים רק כדי לייצר עניין.

קו העלילה של מינדי (אשלי פארק), על אף שמדובר בדמות מעצבנת לפרקים, לפחות מציג קונפליקט שניתן להזדהות איתו בצורת מערכת יחסים רעילה, ומורכבת יחסית לסדרה. אך גם עם מינדי נדרשנו במנה הגונה של השעיית הספק. בתחילת העונה מינדי ולהקתה מתבקשים לייצג את צרפת באירוויזיון, אך נאמר להם שלא יקבלו תקציב מהמדינה, אלא יצטרכו לממן זאת בעצמם. כל ישראלי שעוקב אחרי האירוויזיון ולו במעט יידע להגיד שזה שגוי ומגוחך לגמרי.

גם מבחינת התפתחות המורכבות של הדמויות לא ראינו ישועה בעונה זו. אמילי חוזרת על ההתנהגות שלה שוב ושוב ומצפה לתוצאה שונה, גבריאל לא מסוגל להחליט מה הוא רוצה בחיים, ואפילו סילבי (פיליפין לירוי-בוליו, "10 אחוז"), שתפסנו ממנה אישה חזקה, משחקת משחקים בזוגיות שלה במקום לדרוש מה שמגיע לה. אמנם קיבלנו מרשעת חדשה בדמות ג'נבייב (ת'יליה בסון, "ים של סכנה"), אבל גם היא דמות שטוחה ואין בה מספיק פגיעות. קשה להאמין שדארן סטאר, היוצר של "סקס והעיר הגדולה", חתום גם על סדרה רדודה כזו. הדמויות שמסרבות להתפתח, התלבושות האבסורדיות (שלא לומר מכוערות) שאם היינו רואים אותן ברחוב היינו בטוחים שנקנו ב"ברוריה תחפושות", ומעל הכל – חוסר המציאותיות המשווע. העונה הנוכחית כל כך גולשת לתחום הטלנובלות עם ההיריון של קאמי (קאמי רזאט), שלא נתפלא אם בעונה הבאה יהיה קו עלילה של דמות עם אמנזיה.

נציין לטובה את העובדה שהדמויות הצרפתיות כבר לא מדברות אנגלית בינן לבין עצמן, דבר שצופי הסדרה התלוננו עליו רבות מאז תחילתה. גם החלפת התפאורה מפריז לרומא היא שינוי מרענן. הוא מצליח להראות את אמילי בצורה קצת יותר חיובית, עם הדגשת ההבדלים בין הצרפתים ה"סנובים" לאיטלקים החמים יותר, שמקבלים את אמילי בזרועות פתוחות ומשבחים את האיטלקית הדלה שלה. למעשה, שינוי המיקום מהווה סוג של אתחול מבורך עבור התכנית, שאולי יגאל אותה מהחזרתיות שלה גם בעונה הבאה.

בשורה התחתונה, העונה הרביעית של "אמילי בפריז" מגישה לצופים פנטזיה על סטרואידים יותר מתמיד, אבל למרות מגרעותיה, קשה שלא להמשיך לצפות בה. גם אם מדובר ב"צפיית שנאה", צופי הסדרה עדיין ייהנו ממנה וגם ישתוקקו לקבל מנה של פרקים נוספים לבינג' הבא – וזה סוד הקסם שלה.

הסדרה "אמילי בפריז" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
מורן ספיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות