שרינקינג: ביקורת עונה שנייה

"שרינקינג": ביקורת עונה שנייה

שלח לחבר הוסף תגובה

הקומדיה הכי טובה היום בשירותי הסטרימינג לא זוכה להייפ שכל כך מגיע לה ועוברת לרבים מתחת לרדאר. בעונתה השניה, "שרינקינג" של אפל TV+ לא צריכה לעשות הרבה לעומת הקודמת כדי להישאר מצוינת, אבל בכל זאת היא זורקת כמה אלמנטים נפיצים אל תוך התערובת

מעטות היצירות שיודעות לשלב בין דרמה וקומדיה במינון הנכון. עד היום חברי אקדמיות הפרסים למיניהן לא ממש יודעים איך לאכול את "הדוב". הרי תת-הז'אנר שכולם מכירים הוא דרמה קומית, אבל העלייה של קומדיות דרמטיות ניכרת בעשור האחרון, עם "גברת מייזל המופלאה", "האקס" ו"טד לאסו". מי שמערבב ביד אמן בין שני הניגודים מזה כמה עשורים, עד שזה הפך לסימן ההיכר שלו, הוא ביל לורנס, היוצר של "סקראבס", "קוגר טאון" ו"טד לאסו". את "שרינקינג" הוא יצר יחד עם הקומיקאי ברט גולדשטיין, ששיחק את רוי קנט בקומדיית הספורט האהובה וג'ייסון סיגל ("איך פגשתי את אמא", "קח את זה כמו גבר") שגם משחק בתפקיד הראשי.

הליהוק של סיגל לתפקיד של ג'ימי, כפי שמסביר גולדשטיין, נובע מהפרסונה החביבה שלו, שמכפרת על כל התנהגות וכל פעולה דפוקה של הדמות. לא פעם הדמויות האחרות סביבו כועסות וצועקות עליו, אבל הלב של הצופה פשוט יוצא אל הבחור עם הפרצוף המסכן שלא מצליח לאסוף את עצמו. ג'ימי הוא פסיכולוג ששכל את אשתו בתאונת דרכים ומגדל בת מתבגרת (לוקיטה מאקסוול), כשבתחום המקצועי האבל שלו חוצה באופן עקבי את הגבולות עם מטופליו. ההתערבות המוגזמת שלו בחייהם לא תמיד מביאה לתוצאות הרצויות, כמו עם גרייס (היידי גרדנר מ"סטרדיי נייט לייב") שפוגעת פיזית בבעלה המתעלל ומוצאת את עצמה בכלא.

לא ניתן להכיל ולא ניתן להתרגל לזה, אבל בסדרה הקטנה הזאת משחק הריסון פורד. זו הפעם הראשונה שכוכב הקולנוע משחק בסדרה קומית והפעם הראשונה שהוא ממשיך לעונה שנייה של סדרה כלשהי. אין מילים לתאר את מה שקורה כאן, פורד פשוט ממציא את עצמו מחדש בגיל 82. בתור בעל הקליניקה בה ג'ימי עובד שסובל ממחלת פרקינסון בשלבים מתקדמים, אחרון גיבורי הפעולה נחשף במלוא הדרו ומלוא פגיעותו, בתצוגת משחק מרגשת שלא נראתה ממנו בכל ימי הקריירה שלו. אפשר להבין למה בחר דווקא ב"שרינקינג" מתוך מאות התסריטים שמגיעים אל שולחנו - כאן הוא יכול להפגין יכולות שעוד לא ראינו ממנו. למרות הנוכחות של אגדה חיה במרכזה, היתרון הגדול עבור "שרינקינג" היא שהסדרה יכולה להתקיים גם בלעדיו. עד כדי כך הדמויות סביבו כתובות היטב ומשוחקות ללא רגשי נחיתות. בעונה השנייה כל דמויות המשנה מקבלות בוסט תסריטאי ועלילה מאתגרת שיושבת עליהן בול. גבי (ג'סיקה ויליאמס הנהדרת) מתמודדת עם אמה המזדקנת ופחד מזוגיות, שון (לוק טני) עם אביו שלא יודע להביע רגשות אבהיות, בריאן (מייקל יורי) עם פחדיו בתהליך אימוץ ילד יחד עם בן זוגו, אפילו ליז (כריסטה מילר, "קוגר טאון") ודרק (טד מקגינלי, "נשואים פלוס") עוברים זעזוע ביחסים שמוציא את המיטב מהשחקנים.

לצוות השחקנים שלא צריך תוספות מצטרף דיימון ויאנס ג'וניור ("הבחרה החדשה") בתפקיד בוגר ושונה עבורו. אבל המרכיב הסודי של העונה הוא היוצר השותף ברט גולדשטיין בתפקיד נפיץ ושונה לחלוטין מרוי קנט שלו ב"טד לאסו". לא זכורה לי דמות כמו שלו בסדרה קומית, כזאת שמציפה רגשות רבים ומנוגדים כל כך. כשברקע מתגברות הלהבות על האיחוד הקרב של "סקראבס", לורנס מארגן מיני איחוד כזה בתוך "שרינקינג". אשתו כריטסה מילר (ג'ורדן) מופיעה בתפקיד ליז ואחראית כהרגלה על בחירת המוזיקה שמלווה כל סצינה מרגשת. ניל פלין (השרת ב"סקראבס") חוזר לתפקיד קטן אך משמעותי מול הריסון פורד. זאק בראף (ג'יי. די.) מביים שני פרקים העונה.

הקומדיה הדרמטית האולטימטיבית, "שרינקינג" מצחיקה יותר, עצובה יותר, חכמה יותר, מרגשת יותר ובעיקר בוגרת יותר בכל המובנים בעונתה השנייה. הדילמות האישיות והמוסריות שעולות כאן קשות מאוד לעיכול, במיוחד כשמדובר בסדרה קומית. אבל היכולת של היוצרים להלך על התפר, לשלב בין המצחיק לרציני, לתת את האגרוף בבטן שרק לפני רגע כאבה מצחוק, הופכת אותה לתענוג של ממש.

הסדרה "שרינקינג" זמינה לצפייה באפל TV+. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יבגני גרינברג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות