מראה שחורה: ביקורת עונה 7

"מראה שחורה": ביקורת עונה 7

שלח לחבר הוסף תגובה

"מראה שחורה" שוב כאן כדי לחבר בין העתיד וההווה – ולעיתים גם לטשטש את הגבול ביניהם - בעונה שלא רק חוזרת לשורשים שלה, אלא גם מעמיקה ברבדים הרגשיים שהטכנולוגיה נושאת איתה. עדיאל קורן על עונה שגם כשהרעיונות בה פחות מפתיעים, עדיין שואלת את השאלות הנכונות

כששאלות על לאן מועדות פנינו הופכות יומיומיות, "מראה שחורה" חוזרת כדי לחבר בין העתיד וההווה – ולעיתים גם לטשטש את הגבול ביניהם. הסדרה, שהפכה לסמל לפחדים שלנו מהטכנולוגיה, מציבה מראה סדוקה אל המקום שבו אנחנו כבר נמצאים, ומשקפת מציאות שמרגישה בפתח הדלת. מאז שהחלה לפני 14 שנה, היא עברה שינויים רבים – משתי עונות דרמה בגרסה הבריטית שלה בערוץ 4, ועד לקו-פרודוקציה אמריקאית עם נטפליקס, ששינתה את הסגנון שלה באופן מוחלט.

העונה החדשה של "מראה שחורה", שעלתה ביום חמישי בענקית הסטרימינג, לא רק חוזרת לשורשים שלה לאחר ירידה ברמה בעונות האחרונות, אלא גם מעמיקה ברבדים הרגשיים שהטכנולוגיה נושאת איתה. כמו תמיד, קשה לשפוט את הסדרה כמקשה אחת, כל פרק הוא יקום עצמאי, עם פרקים שפוגעים בול, כאלה שפחות, וכמה שיגרמו לכם לעוף עליהם. בין ששת הפרקים תמצאו גם סיקוול ל"ספינת החלל קאליסטר", אחד הפרקים האהובים מעונה 4, שממשיך קו חדש יחסית בסדרה – חזרה לקונספטים מוכרים. זה אולי מעיד על מגמה בעולם שבו כמעט כל סדרה מתעסקת בטכנולוגיה, "מראה שחורה" כבר פחות ייחודית וחוזרת גם היא לנישת הסיקוולים. אבל במקום להיראות עייפה או מאולצת, העונה השביעית מצליחה להרגיש טבעית, קלילה יותר, ואפילו מפתיעה.

הפרק הראשון בעונה, "אנשים פשוטים", הוא שילוב מופרע של רפואה עתידנית ושירות סטרימינג מפוקפק. אמנדה ומייק (רשידה ג'ונס וכריס אודווד) הם זוג חמוד ממעמד הפועלים. חייהם מתהפכים אחרי שאמנדה מתמוטטת בכיתה שבה היא מלמדת, ומאובחנת עם גידול מוחי. בעלה נאלץ להסכים ל"פתרון חדשני": ניתוח שמעביר חלק מהמוח שלה לענן, בתנאי שיתחייבו לתשלום חודשי קבוע. הם מגלים שהחבילה שהוצעה להם נחשבת כעת בסיסית ועליהם לשדרג אותה. אם לא ישלמו בזמן, היא תיאלץ לישון יותר כדי לחסוך באנרגיה לשרתים, או פשוט להתחיל לפלוט באופן לא רצוני פרסומות מהפה. זה טרגי, מגוחך, מטריד – ובעיקר לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע. הפרק הזה ממחיש את כל מה ש"מראה שחורה" יודעת לעשות היטב: הוא מעביר ביקורת נוקבת על תאגידים ומערכת בריאות חסרת נשמה, ומראה שגם אהבה אינה חפה מתנאי שימוש. אבל יותר מכל, הוא מציב עלינו מראה – בני אדם שמנסים להבין איך ניתן להסתדר בעולם שבדיוק כמו האפליקציה, מתעדכן בכל כמה שעות. בפרק הארוך "מלון רוורי", איסה ריי מגלמת שחקנית קולנוע שמשתתפת בעיבוד מחודש לסרט קלאסי, הפעם בעזרת טכנולוגיית AI שמכניסה אותה לעולם וירטואלי שבו היא חיה את הסרט לצד אמה קורין. הפרק בוחן איך אנחנו נקשרים לדמויות בדיוניות, ואיך טכנולוגיה משמשת היום כדי להחזיר למסך שחקנים שכבר לא איתנו (כמו ב"כנס העתידנים" של ארי פולמן).

בפרק "הספד", עם פול ג'יאמטי, אדם חוזר לזיכרונות מהעבר דרך תמונות ישנות, אבל הסיפור הוא בכלל על חרטה, געגועים, ודברים שפספסנו בדרך. גם הסיקוול ל"חללית קאליסטר" חוזר לשאלות על זהות בעידן דיגיטלי – טכנולוגיה כאן היא רק הכלי, לא הסיפור. לצד זה, יש גם את "צעצוע" ו"בט נואר", שני פרקים עם רעיונות טובים שלא מצליחים ממש להמריא. אבל בשורה התחתונה, מראה שחורה" חוזרת לעצמה – עם עונה יותר מגוונת, חדה ומרגשת, שלא מפחדת לנסות דברים חדשים.

לאחר כמה עונות מתנדנדות, הסדרה של צ'ארלי ברוקר חוזרת לשיא יצירתי שמצליח להחזיר לה את התחכום, המתח והביקורת החברתית שאפיינו את ימיה הטובים. גם אם לא כל פרק קולע בול, העונה מתבלטת בגיוון סגנוני, הופעות מצוינות ואומץ לספר סיפורים חדשים – לא רק לשחזר הצלחות מהעבר. ברוקר אולי כבר לא מקדים את זמננו, אבל הוא יודע לעצור לרגע ולהביט בו – וזה אולי חשוב יותר. גם כשהרעיונות פחות מפתיעים, הסדרה עדיין שואלת את השאלות הנכונות: איך אנחנו חיים עם הטכנולוגיה, מה היא לוקחת מאיתנו – ומה נשאר מאיתנו כשמכבים את המסך.

הסדרה "מראה שחורה" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
עדיאל קורן - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות