Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: זגורי אימפריה

הרבה כבר נכתב על "זגורי אימפריה". כל כך הרבה שקשה לחדש. בבואנו לעונה החדשה אנחנו מגלים שקיבלנו עוד מאותו הדבר - סדרת דרמה כתובה ועשויה היטב, מפתיעה בתובנות על התרבות הישראלית, על יחסי מזרחיים-אשכנזים ועל הקו שבין מרכז לפריפריה.

ה"עוד מאותו דבר", שבדרך כלל מעיד על בעיה בהתפתחות יצירה, עובד כאן לטובת "זגורי". עונה שנייה היא לא פעם קו מבחן בו סדרת טלוויזיה אשר מיצתה את השטאנץ המקורי שלה בעונתה הראשונה נאלצת להמציא את עצמה בשנית, או לפחות לספק כיוון חדש להמשך הדרך. אולי משום ששתי העונות צולמו בו זמנית, ואולי משום שהמסע של הדמויות רחוק מלהסתיים, העונה השנייה מתחילה בחזרה לשגרה וממשיכה משם בתאוצה קדימה.

העונה האחרונה נגמרה בדרמות גדולות (אזהרת ספוילרים למי שטרם צפה בעונה): אביאל מועף מהצבא אחרי שאבישג מלשינה למפקדיו על תקרית הנשק של אביר, בבר מאבד את ישראל ומקבל שיחה מאביאל בה הוא מגלה על הריונה של אבישג, אבי מכניס את אביה למאסר ומדליק בכך את עברייני באר שבע, אביר ואביגיל סוחטים את מירי לאחר שצפו בה שוכבת עם חברה הבדואי, מירי הורגת את הפרפר של סבא, היחסים בין אביאל וליזי מתפוצצים ואביאל מתוודה שהוא האשם במותו של אביו. נראה שמאור זגורי יודע שכדי להמשיך קדימה, יש לרדת מהעץ של הטונים הגבוהים ולפלס את הדרך חזרה אל שגרה. אבל קודם כל צריך לעכל את הטרגדיה, ומה טוב יותר לעיכול טרגדיה מיום השואה.

אם לרגע התבלבלנו, נמנמנו, או שכחנו את מקומה של "זגורי אימפריה" בנוף הטלוויזיה המקומי, תחילת העונה השנייה היא לא פחות משעון מעורר. ההחלטה למקם את אירועי הפרק הראשון בעונה השנייה ביום השואה מסמלת לא רק את הקרב בין ההגמוניה האשכנזית לפריפריה המזרחית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסדרה, אלא גם מאפשרת לנו מפגש מחודש עם כל אחת מהדמויות. רוב הדמויות שאינן בתוך משפחת זגורי נעדרות לחלוטין מהפרק הראשון, הנע בעיקר סביב החיפוש של אביאל אחר מקום בעולם, לאחר שחזר לבאר שבע וסולק מהצבא.

[*]

סגירת המשטרה את בית הסבתא מציבה גם אותה בתוך בית המשפחה העולה על גדותיו מרוב זגורים. בתוך כל זה עולה השאלה- האם לסגור את הלאפל ביום השואה והאם לעמוד בצפירה. זהו אמנם כלי חד ומעט מניפולטיבי להראות את ההבדל שבין "אביאל גור" המשתכנז למשפחת זגורי, ובפרט לאביו בבר, הממקמת את הסדרה כסמל המזרחיות בטלוויזיה הישראלית, אבל הכלי הזה גם אפקטיבי וסוחף.

אך מנגד, אי אפשר להתכחש לתחושת האנטי-קליימקס. הפרק הראשון בעונה השנייה לא ממשיך באותן רמות דרמה של סוף העונה הראשונה. הפרק נפתח בסיקוונס בעל מאפייינים דומים: איטי, מוזיקלי, דרמטי ומבהיר סימבולית את הצלקת של אביאל מחייו בבאר שבע ומהרומן הקטוע פעמיים עם ליזי (מילולית: אביאל יורד מהמדים, כך שהשריטה שחרט על עצמו במעמד הנשיקה הראשונה עם ליזי מוצגת לעיני כל). וזהו אמנם סיקוונס סוחף, אך מיד אחריו אנחנו חוזרים לריטואל "בני-זגורי-צועקים-ומקללים-זה-את-זו-ברחבי-הבית" כדרך להתמודד עם ההלשנות של אביאל ואבישג זה על זו.

ההיעדרויות של מירי, ובעיקר של ליזי, מעוררות יותר אי נחת מאשר המשך הגיוני של קווי עלילה. הרבה מהמתח שנבנה בסוף העונה הראשונה -ישראל האבוד, הלב של בבר והמאסר של אביה מחוזל"שים כמעט באדישות. בולט מכל הוא מותו של הפרפר, שיא הפרק האחרון, אשר מוזכר כהערת אגב על ידי ויויאן כשהיא מנסה לשכנע את אביאל לחזור ללאפל.

אבל- שאלו יהיו הצרות שלנו. כאמור, זגורי היה חייב להנחית את העלילה ארצה כדי להמשיך אותה ולמרות שלרגע זה חורק ובוטה, כך ממשיכים הלאה ולא מתוך ניסיון מאולץ לשחזר הצלחות עבר. המבחן האמיתי של עונה שנייה לא נמצא בפרק הפותח שלה, אלא בפרקים הראשונים עד אמצע העונה בהם יוכח האם יש לה זכות קיום משל עצמה.

הפלאש-פורוורד האדיפלי לחדר החקירה של אביאל בסוף העונה הראשונה לא מוזכר, אבל הוא מרחף מעל היחסים שבין אביאל לאביו, העומדים במרכז הפרק הראשון, ומבטיח שקו העלילה הראשי עדיין רלוונטי. אם הפרקים הבאים יביאו עמם כוחות חדשים ותפניות מפתיעות, זגורי עוד יכול להפוך את סדרת הלהיט אינסטנט שלו ליצירה מבוססת וראויה.