עוד עונה של המתים המהלכים נמצאת מאחורינו. לשם שינוי השבוע ראינו שהיוצרים יודעים לעשות גם פרק עמוס באירועים ובזירות ושמשתתפות בו כל הדמויות, ולעשות אותו טוב. אפילו טוב פלוס. לא שלא היו חורים וקטעים קצת מתים (נו, באמת, הייתי חייב) אבל בסך הכל היה מעניין מאוד וכל דמויות המפתח שלנו סיפקו את מה שאנחנו מצפים מהם. אה, והיה גם מוות אחד משמעותי, אמנם לא של אחת הדמויות הקבועות בסדרה, אבל בכל זאת, רג' היה נוכח כמעט מרגע כניסת הניצולים שלנו לאלכסנדריה והיה משמעותי לסיפור הקליטה שלהם במקלט החדש.
ריק לא ממש מתגבר על המעידה הלא אופיינית של סיום הפרק הקודם, הבעייתיות בדמות שלו כל כך חזקה בפרק הזה, עד כדי כך שבאחת הסצינות הוא מופיע רק כהשתקפות במראה בשיחה שלו עם ג'סי, כאילו שהכותבים מנסים לרמוז לנו שבשלב הזה נשארנו רק עם השתקפות, או רק עם צד אחד, של מי שהיה ריק גריימס עד הפרק הקודם. יחד עם זאת, בעיניי, ריק חזר להיות גם המנהיג הלוחם והמלהיב וגם הבד-אס שאני כל כך אוהב.
פרסומת
קרול קצת מתסכלת אותי, מצד אחד אני אוהב את הדמות שלה מאוד: היא חזקה, מתוחכמת, לא נלחצת במצבי לחץ והצילה את החבורה שלנו לפחות פעם אחת במו ידיה ממצב נואש מאוד. מצד שני מדובר במניפולטורית מסוכנת שלא בוחלת בשום אמצעי כדי להשיג את המטרה שלה. למרבה המזל, בשלב זה המטרה שלה היא להגן על החבורה שלה, אבל מאוד מלחיץ אותי לראות אותה משקרת ומתחמנת גם לחברים ותיקים רק כדי שהתכנית שלה תמשיך לתפקד. בנוסף על כך פשוט נמאסה עליי פוזת עקרת הבית האמהית והפתיה שהיא סיגלה לעצמה לצרכי הסוואה, עניין של טעם אישי, אבל זה לא כוס התה שלי. על סשה והכומר גבריאל כבר באמת שאין לי חשק להרחיב את הדיון, מעולם לא איחלתי למישהו מהגיבורים שלנו מוות, אבל במקרה של השניים האלה אני כבר ממש רוצה שמישהו יגאל אותם מייסוריהם, אני מבטיח לא להתמרמר על זה יותר מדי.
גלן שיקם את עצמו לגמרי במחצית הזו של העונה. במחצית הראשונה של העונה כתבתי שהוא הפך לרכיכה בלתי נסבלת ושאני מתגעגע לגלן המגניב, האמיץ החזק והכיפי שהכרנו מאז תחילת הסדרה, במחצית השניה של העונה הזו, הוא די חזר. בפרק הזה הוא שורד פצע ירי בכתף, קרב אחד על אחד עם ניקולס, אחד על עשרות עם כמה זומבים זועמים (בחיי שהייתי בטוח שהלך עליו כשהתמונה כבתה) ובסופו של דבר עוד מצליח להכניע את ניקולס ולהחזיר אותו למחנה. יוג'ין חוזר להיות החרטטן החביב וחסר הכישורים החברתיים שאנחנו מכירים ואוהבים, אייברהם הוא אותו אייברהם והיחסים ביניהם חוזרים לתלם.
היה לנו לא מעט דאריל וארון בפרק הזה וכמו שכבר סיכמנו בעבר, פרק עתיר דאריל הוא פרק טוב. האיש הוא פשוט נוכחות קוּלית על המסך בכל פעם שהוא נמצא שם. כמעט כל סצינה שלו גורמת לי לחיוך של הנאה, גם כשהוא במצבים מסוכנים מאוד כי הוא מזכיר לי גיבורי קולנוע של פעם, יודע מה לעשות, יודע מה להגיד, והורג זומבים בצורה הכי הכי כיפית מכל הדמויות בסדרה, טוב, אולי מלבד מישון.
והיה לנו מורגן בפרק הזה! הרבה מורגן! אחרי שקיבלנו אותו במבטים חטופים בפרק הראשון של עונה 5 ובפרק הפותח של המחצית השנייה של העונה, סוף סוף קיבלנו את מורגן, או שצריך מעכשיו לקרוא לו "נינג'ה מורגן", בסצינות ארוכות, סצינות האקשן מהטובות שהיו לנו בסדרה בכלל גם מול זומבים וגם מול בני אדם חיים. סצינת הפתיחה של העימות שלו עם אחד מחבורת הזאבים הייתה לא פחות ממבריקה. אם מישהו לא שם לב, פגשנו סוף סוף את הזאבים וקיבלנו הסבר לזומבים עם האות W החרוטה להם על המצח. הימור לא מסוכן במיוחד, הזאבים יהיו האיום העיקרי לפחות בתחילת העונה השישית.
לסיום העונה, אם הייתי יכול לבקש משהו מיוצרי המתים לקראת העונה השישית, הייתי מבקש שיגמלו מהצורך להרוג דמויות ראשיות. גם בגלל שהדמויות נחלקות עכשיו לדמויות שאי אפשר להרוג כי הסדרה לא תשרוד את המוות שלהן (ריק, קארל, ג'דית, דאריל) ולדמויות שאין גם שום סיבה הגיונית להרוג (בערך כל השאר) וגם, כי מוות של דמויות ראשיות הפך כבר לכזה הרגל בסדרה, שהעניין כבר הפך לבדיחה בין המעריצים. ממשהו שראינו פעם כאומץ של יוצרי טלויזיה ש"לא רואים בעיניים" ולא מפחדים לשבור את חוקי הז'אנר, לתופעה מאוסה במקרה הטוב.
רוצים להיות הראשונים לפרסם כאן ביקורת גולשים? לחצו על הכפתור והעלו ביקורת סדרה