אופוריה: ביקורת עונה ראשונה

Euphoria Series Review

ליטן לשינר על "אופוריה: ביקורת עונה ראשונה":
"כואבת ומהפנטת"

שתף/י

משחק זנדאיה האנטר שפר ג'ייקוב אלורדי אלג'י סמית' סידני סוויני אריק דיין

דרמה

ביקורת סדרה לאופוריה: ביקורת עונה ראשונה מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"אחת הסדרות הבועטות והחזקות של השנים האחרונות"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

מאז סיום העונה האחרונה של "משחקי הכס", נותרו חובבי הטלוויזיה עם חור בלב, חור שרשת HBO מיהרה למלא עם הסדרה החדשה שלה- "אופוריה", שמבוססת על הסדרה הישראלית של רון לשם, דפנה לוין וטמירה ירדני, באותו השם. למרות שהיא לעתים קשה לצפייה, "אופוריה" מאזנת את הכנות האכזרית שלה עם עין אמפתית ומרהיבה ויזואלית ויוצרת סדרה מאתגרת ומעוררת מחשבה שמחוזקת על ידי הופעה מאופקת אך עוצמתית של זנדאיה. עם תצוגות משחק מצוינות, צילומים מרהיבים ופסקול מעולה, אין פלא שהסדרה הזו כבשה את הצופים במהרה. הסדרה הזו מעולה ומצליחה כל כך כי היא עושה מה שהרבה סדרות פחדו לעשות בעבר - היא שוברת מוסכמות ומציגה תכנים שבעבר היו נחשבים לוולגריים, אך עושה זאת מתוך הבנה שהתפקיד של הסדרה הוא להציג לנו את המציאות כפי שהיא היום, בלי פילטרים או מסכות. הצילום ב"אופוריה" גאוני, כשכל שוט וכל פריים יכולים לעמוד כיצירת אמנות בפני עצמה. היוצרים לא מפחדים להשתמש בכל אמצעי מבע שיש על מנת לספק סצנות ייחודיות בכל פרק, גם אם זה אומר ליצור סט שלם של חדר מתהפך, כי כך הדמות של רו צריכה להרגיש.

"אופוריה" משתמשת בצילום באופן נהדר כדי להעביר רעיון מסוים, אופן שגרם לי להיות מהופנטת. הצבעוניות והארט מצוינים גם הם, כל דמות מקבלת סימנים ייחודים משלה, בין אם זה בצבע הלבוש, באיפור ובתלבושות ואפילו בתאורה נפלאה שמוסיפה ליופי ולעומק המשמעות של כל שוט, כשכל סצנה מותאמת בצבעוניות לרגש ולאופי של הדמות ולמה שהיא חווה.אין רגע משעמם בסדרה וכל סצנה יותר עוצמתית מהקודמת. הליהוק המעולה לוקח חבורה של שחקנים שמעבירים את הטקסט בצורה הכי חזקה שאפשר. זנדאיה ("ספיידרמן: רחוק מהבית") מוכיחה לנו שהיא כבר מזמן לא ילדת דיסני ומנפצת לחלוטין את תדמית הילדה הטובה. היא מצליחה לשאת על עצמה סצנות קשות במיוחד בהצלחה רבה, גם אם זה אומר שהיא מתפרקת לחלוטין מול המצלמה, כך שהכאב של רו עובר אלינו בצורה הנקייה ביותר. גם שאר השחקנים בקאסט, שהיו יחסית אנונימיים או חדשים לחלוטין בתחום המשחק, כמו האנטר שפר וברבי פריירה, עושים עבודה טובה מאוד ומוכיחים שההימור השתלם כשהם מספקים לנו משחק כריזמטי בתוך הפאזל הענק של הדמויות.

אני מודה שלקח לי קצת זמן להבין את הגאונות שב"אופוריה", אולי כי הם הציגו פה משהו חדש לחלוטין, אבל אחרי צ'אנס נוסף (בעיקר בגלל שמאוד נהניתי מהגרסה הישראלית), מצאתי את עצמי סופרת את הדקות עד שיגיע הפרק הבא. אני חושבת שאפשר להכריז בבירור שסאם לוינסון יצר פה את אחת הסדרות האמיתיות, הבועטות והמהפנטות של השנים האחרונות, כשכל פרק מורכב כמו קונצרט ענק שעליו מנצח לוינסון. התסריט החזק, המשחק המצוין והאריזה שמסביב נותנים לסדרה תחושה של קרנבל אין סופי של רגשות שסוחף אליו את הצופים וגורם להם להתאהב בכל פרק מחדש.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י