ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מסוו – מה? ככה זה מרגיש, כרגיל, היחס לז''אנר האימה תוצרת הארץ...תמיד ניגשים אליו במעיין תמיהה מסוייגת. ובכן לא עוד. נכון, הסרט רחוק מלהיות סרט אימה קלאסי, מפחיד, ונטול סוף טוב. אבל ביננו, איזה סרט אימה תמיד קולע לכל הריבועים האלה, וגם משאיר טעם של עוד? עם פלפל ומלח ארצ-ישראלי אסלי אוריגינל. נתחיל מהסוף. איתי זבולון.(מתן בסרט). אליל היוטיוב של ישראל, שסוחף אותנו, בכשרון והנאה גדולה אחריו, לעוד הרפתקה, באורך של סרט מלא (90 דק'') אל מחילות החברה הישראליות, אלו שתמיד מציגים לנו, אבל בצורה חד-גוונית מדי שתמיד לא נכנסת עמוק אל תוך הורידים. הטקסטים המתחלפים, השנינות ותוספות הדם הבלתי פוסקות, מבליחות יחד את מה שכולנו צריכים לראות מדי פעם, את עצמנו. תיאור החוויה קרוב מאוד למציאות היומית, אם לא מתעלה עליה. נכון, לרבים יהיה קשה להתחבר לצבא ההגנה לישראל ב2015, או בטח לקבל את המציאות לפחות כפי שהיא. אבל מי שיתן למסווג חריג את הצ''אנס, יקבל הצצה חריגה, חדה ומאוד מחוייכת בחכמה, על איך האבטש נראה בפרט, ועל איך צהל נראה ככלל.

אל תוך הסרט - הוא והיא לכאורה. תמונה ראשונה : אנחנו רואים סרט, בתוך הסרט, שזה שלעצמו תולש אותנו מהמציאות הקיומית ומזכיר לנו שמה שקורה לפנינו הוא המציאות, שבה – נעשים הסרטים. בתור בסיס לכל הסרט, מסופר לנו על ההתחלה כי הסרט שראינו בהתחלה, שמו הוא "ז''ולייט ורומיאו" מעין משחק בסדר הכוכבים, על מנת להדגיש את חשיבות האישה בחייו של הגבר שלא כמו ברומיאו ויוליה המקורי. כך גם בשם הסרט – UN PLUS UNE, שבתרגום עברי* אומר, הוא והיא. זאת אומרת שלמרות שהסרט בתוך הסרט בא לספר לנו על ההפך, הסרט עצמו דווקא בחר במעיין בדיחות דעת לקרוא לעצמו הוא והיא, ולא היא והוא. זו היא עוד בחירה שובבה, שכמו הסרט הצרפתי בפרט, וההוויה הצרפתית ככלל, תמיד שמה לעצמה לשעשוע את הכללים הקבועים, לא חוטאת במחשבות רדודות על הצופה, ושמה לעצמה את ה"תחכום" והחכמה כאבן דרך ברורה ועמוקה שקיימת בכל צופה וצופה בתור ברירת מחדל – ותודה לצרפתים על כך.