ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט מצויין. תוך כדי העלילה העשירה והמקורית מקבלים תמונה על האוכלוסיה הלבנה המכונה גם בסרט white trash על התסכול והכאב שלה, על חולשותיה וחסרונותיה ועל היופי שבאנשיה, שזורה בביקורת על אמריקה בכאב ואהבה. מתחבר לי לכתבה הנרחבת של מייקל מור שחרש את ארה"ב בקרב אוכלוסיה כזאת ומתוך התרשמותו חזה שטראמפ ייבחר, וצדק בנבואתו.

סרט יפה אסתטית. וזהו. סיפור שנשען על מוטיבים שחוקים (טרגדיה יוונית, גורל, אשמה נוצרית...). אין ערך מוסף. יפה כבר אמרתי? בזבוז זמן.

טוב, צריך נתוני פתיחה של לאהוב סרטים צרפתיים עם הרבה מלל, ו"לאהוב את האהבה" וכל מיני גחמות מקסימות.... ודרך כל זה והשחקן ההורס ז''אן דוז''ארדן - קלוד ללוש מעביר מסר בשל של אדם מבוגר שכבר הכיר הכל: פלירטים ותשוקות וסקס ורומנטיקה הם בועות סבון בעוניות שפוקעות מהר, אבל שימו-לב: יש אהבה. אהבה של אדם לאדם, וזוהי האהבה הפוריה שמולידה ילדים ומחברת בין הדורות. המסר עובר דרך הלב של הסרט היעד שאליו הולכים הגבר והאשה, והתמונות שמסיימות את הסרט - הגורו המופלאה ההודית אמה, המחבקת (אמתי!) וכמו-כן, הסיום שמתייחס למוטיב שלכאורה נראה צדדי ומתגלה כמהותי בביוגרפיה של הגיבורים הנוגע להורים וילדים. סרט משעשע, קצת מופרך לפעמים, אבל גדוש במטעמים צרפתיים ויש בו גם רגעים נוגעים ללב. אני נהניתי

סרט נפלא, יצירת אמנות עשירה ומורכבת שאפשר למצוא בה משמעויות בכל כך הרבה רבדים. לא לשבויי הקונבנציות הקולנועיות ולא לממחזרי "חומרי החיים" המוכרים. מזכיר את העיקרון של "תחת חורש החלב" של דילן תומס - פסקול של מקום לכאורה שולי, על שלל דמויותיו המוזרות וההזויות, אבל מפלח הישר לחווית אמת. לא מחוייב ל"אותנטיות" עילגת, אלא צולל וממריא למרחבי המלים לשפה עמוקה ועשירה. לא מציב ראי למה שממילא רואים, אלא מקיים את השליחות האמתית של האמנות: להרחיב את גבולות הראיה, לגלות מימדים ומרחבים גדולים יותר של האנושיות. אוהב ואירוני, ביקורתי ואמפאתי. מפתיע, חכם, ולא עוזב אותך ימים רבים.