ברוס ויליס

ברוס וולטר ויליס נולד בבסיס צבאי, במה שנחשב אז עדיין למערב גרמניה. אביו שוחרר משירות שנתיים מאוחר יותר וחזר עם משפחתו לניו ג'רזי.

בבית ספרו נבחר להיות נשיא מועצת התלמידים, והיה מעורב בפעילויות פוליטיות רבות שבסוף הביאו להשלכתו מבית הספר.

יש לו צלקת על כתפו השמאלית, מזכרת מהימים בהם היה מתאבק בבית הספר.

בילדותו הכינוי שלו היה 'באק באק' בגלל בעיית הגמגום ממנה סבל. הוא החל להתעניין במשחק לאחר שגילה שעל הבמה הגמגום נעלם. כינוי אחר מאותה תקופה שדבק בו עד היום הוא 'ברונו'. כך קוראים לו רבים מהאנשים שמכירים אותו.

בשנת 86 השתתף בסדרת הפרסומות הראשונה של ג'ינס "ליוייס 501 ". בנוסף הרוויח את לחמו שנתיים כעובד במפעל לכימיקלים.

כשהתחיל להרוויח כסף קנה את הדירה אותה שכר כשהיה שחקן מובטל בניו יורק. "אני מסתכל עליה ונזכר בתקופות הרעות. זה שומר על פרופורציות בחיים".

התחתן עם דמי מור בנובמבר 87. ביוני 98 החליטו השניים להיפרד אך עדיין לא התגרשו. יש להם שלוש בנות.

ברוס הבטיח לדמי מור 3 מיליון דולרים אם ייוולד להם בן, אחרי שלוש בנות. "בן זכר יעשה את החיים שלי מושלמים". הכסף לא עזר.

שילם יותר ממאה אלף דולרים לרכישת רובוט שיודע לבשל. "הייתי חייב להימנע מהבישול של דמי".

בשנת 87 זכה גם בפרס ה'אמי' וגם ב'גולדן גלוב' בזכות משחקו בסדרה "בלשים בלילה".

בשנות השמונים הקליט ברוס ויליס שני אלבומים בחברת "מוטאון".

תפקידו הקולנועי הראשון היה בסרט "פגישה עיוורת" לצידה של קים בסינג'ר.

עד לא מזמן ישן ויליס על מיטה מתקפלת בקרוואן של אביו. לאחר כמה שיחות שכנוע הסכים האב לעבור לוילה ענקית אותה רכש לו הבן הנאמן.

לפני כשנה וחצי צוטט ויליס באחד המגזינים כתומך נלהב של מנהיג השחורים באמריקה לואיס פאראקן השנוי במחלוקת. בעקבות ההצהרות הסתבך עם ה'ליגה נגד השמצה' ושלח מכתב התנצלות.

הוא אוסף מכוניות עתיקות וחובב אופנועים ידוע.

הוא מעדיף לשכוח את משחקו ב"האדסון הוק". לעומת זאת הוא גאה מאד במשחקו ב- 12 הקופים.

הסרט האהוב עליו הוא "השור הזועם" בכיכובו של רוברט דה נירו.

ברוס הוא אחד הבעלים של רשת המסעדות "פלאנט הוליווד" שעומדת לפני סגירה בגלל חובות ענק.

בשנת 97 דירג אותו המגזין "אמפייר" הבריטי במקום ה- 22 ברשימת 100 כוכבי הקולנוע של כל הזמנים

בשנת 99 נבחר כ'שחקן הגרוע ביותר' בטקס ה"ראזי", המוכר גם כ'אנטי-אוסקר' של הוליווד.