9 שנים אחרי "לפני הזריחה" ו-9 שנים לפני "לפני חצות", יצא החלק השני בטרילוגיה של ריצ'רד לינקלייטר בכיכובם של אית'ן הוק וז'ולי דלפי על מפגש של שני אוהבים לאורך השנים. בפעם הזו, הסרט התייחד שהוא מתאר את המפגש המריר-מתוק של השניים בפריז בזמן אמת לאורך 80 דקותיו. יבגני גרינברג על סיפור אהבה מציאותי וכן שמתבגר עם הזמן
לפני 20 שנה יצא לאקרנים הסרט "לפני השקיעה", השני בטרילוגיית ג'סי וסלין של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, שמתארת את המפגש השני בין שני האוהבים בגילומם של אית'ן הוק וז'ולי דלפי. לינקלייטר מוכר כקולנוען ייחודי שמושקע בסרטיו לטווח ארוך ולראייה "התבגרות" שצולם במשך 11 שנים ומתאר את חייו של בן אדם מילדותו ועד נעוריו. הפיילוט לניסוי הקולנועי הזה כבר בוצע ב"לפני השקיעה", כשגיבוריו נפגשים על המסך 9 שנים אחרי הלילה ההוא בווינה ב"לפני הזריחה", הזמן המדויק שעבר גם במציאות (וגם 9 שנים לאחר מכן בסרט "לפני חצות" עליו תוכלו
לקרוא כאן).
אם "לפני הזריחה" היה נגוע בנאיביות ורומנטיזציית יתר שאופיינית לאנשים צעירים, "לפני השקיעה" מספק תמונה מציאותית ועגומה הרבה יותר של אהבה בין שני אנשים בוגרים, בדיסוננס לכך שכל זה קורה בזמן שהם צועדים בעיר הרומנטית בעולם – פריז. ג'סי וסלין של 2004 לעומת אלה של 1995 הם בוגרים יותר וחבוטים יותר על ידי החיים. השיחה ביניהם תוך כדי ההליכה ברחובות פריז מקלפת את הכימיה המבעבעת והרגשות הלא ממומשים ביניהם, תשוקה וחרטה, אהבה מהולה במרירות.
הקסם של "לפני השקיעה" טמון במבנה יוצא הדופן שלו. לעומת שני הסרטים האחרים, לינקלייטר החליט ליצור סרט שמתרחש בזמן אמת, כלומר, הסיפור מתפרס על פני 80 דקות קצרצרות ורוויות רגש, אותן הדמויות מבלות יחד בפריז. הבחירה הזו מעניקה תחושת דחיפות לסיפור, כאילו הזמן הולך ואוזל והם צריכים לומר את כל מה שלא נאמר במשך השנים שבהן היו בנפרד, בתקופה שסמארטפונים ורשתות חברתיות לשמירה על קשר מרחוק עדיין לא בשיאם. סמטאות העיר, הנופים היפהפיים, ההיסטוריה ששולטת בכל פינה, משתקפים דרך עיניהם של ג'סי וסלין ונצבעים במשמעות חדשה.
הדיאלוג הישיר והאינטימי בין השניים, תוך כדי שוטים ארוכים בני עשרות דקות, שהפכו לסימן ההיכר של הטרילוגיה, מרגיש אותנטי וספונטני. אך כל מילה שנאמרת או לא נאמרת, כל מבט ותנועת יד, מחושבים מראש וכתובים על ידי הבמאי ושני כוכביו בתסריט שהועמד לאוסקר. הבימוי של לינקלייטר והצילום הרציף מתוזמרים בצורה מושלמת עם הוק ודלפי והלוקיישנים שבהם השניים עוברים.
העבודה על הטרילוגיה הייתה קרובה במיוחד לליבם של השחקנים ושל הבמאי. שלושתם היו שותפים מלאים לכתיבת התסריט בתהליך ארוך, יצירתי ואינטימי. במהלך השנים, כל אחד מהם הביא את החוויות האישיות שלו לתוך הדמויות. אית'ן הוק, שהתמודד באותה תקופה עם גירושים מאומה תורמן, שילב את חוויותיו בתסריט והביא למסך דמות שמתבגרת, מתפתחת ולומדת לוותר על חלקים מהפנטזיה הרומנטית, כשגם תמדית הילד הרע שלו עוברת תהליך דומה. ז'ולי דלפי תרמה לדמותה של סלין לא רק את העומק הרגשי אלא גם את הפגיעות והעוצמה הנשית שבה, כשהיא משלבת בדמות את מחשבותיה ודעותיה האישיות. משפחתה האמיתית אפילו מופיעה בסרט, כשאחת הסצנות הזכורות ביותר מתרחשת בבית משפחתה של סלין.
בסצנת הפתיחה של הסרט, ג'סי מסכם בפשטות את הסיום של הסרט. בחנות ספרים קטנה, כשהוא מתאר את סיום הרומן שכתב בעקבות המפגש החד-פעמי עם סלין בווינה, ואת ההבטחה להיפגש באותו מקום כעבור כמה חודשים, הוא נשאל על ידי מעריץ לגבי פשר הסוף הפתוח – אז הם נפגשו בסוף או לא? תשובתו – 'לענות על השאלה הזו היא להוציא את כל המיץ מהספר', היא תחושתו של כל יוצר שמתבקש להסביר את היצירה שלו. המשך העלילה הוא בעיני המתבונן – הרומנטיקנים יחשבו שהם נפגשו, הריאליסטים יחשבו שלא. כך בדיוק הסרט משאיר את הצופים עם החשכה אכזרית של המסך בעיצומה של סצנה מהפנטת כששיר של נינה סימון מתנגן ברקע. אחרי 9 שנים נוספות ובדחיפת קהל המעריצים, "לפני חצות", סרט נהדר בפני עצמו, יקלקל בעצם קיומו את הסצנה הזאת.
"לפני השקיעה" הוא לא מסוג הסרטים שמביאים קהלים גדולים לבתי הקולנוע. זו גם הסיבה מדוע לינקלייטר לא הצליח לגייס את המימון שרצה ונאלץ להסתפק בתקציב של 2 מיליון דולר בלבד. בכל זאת, הסרט הצליח להפוך לרווחי כשגרף 15 מיליון דולר ברחבי העולם. מבקרים רבים מיקמו אותו בעשיריית הסרטים הטובים ביותר שלהם לשנת 2004 ובאתרי הדירוגים הגדולים הוא קיבל ציונים מהגבוהים לאותו עשור. גם היום הסרט ממשיך להיות רלוונטי, מעורר מחשבה וחקוק בלב הצופים כאחד מסיפורי האהבה הכנים והמוערכים ביותר שהוצגו על המסך הגדול.