הם באו לסקר אולימפיאדה וסיקרו לראשונה בהיסטוריה בשידור חי אירוע טרור

"הם באו לסקר אולימפיאדה וסיקרו לראשונה בהיסטוריה בשידור חי אירוע טרור"

שלח לחבר הוסף תגובה

הסרט "5 בספטמבר", שעלה לאקרנים בישראל ומסקר את רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ע"י ארגון טרור פלסטיני, זכה לביקורת על איסלאמופוביה ובקריאות להחרמתו. בראיון עם הבמאי טים פלבאום הוא מסביר מדוע הסרט לא עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני לטענתו, מדבר על ההחלטה לא לשתף פעולה עם משפחות הקורבנות ועל העבודה עם צוות שחקנים בינ"ל רחב

בסוף השבוע עלתה בישראל דרמת המתח האפקטיבית והמוצלחת "5 בספטמבר", המועמדת לאוסקר בקטגוריית התסריט הטוב ביותר. הדרמה מתארת את עלילותיהם של צוות השידור של כתבי הספורט של ABC באולימפיאדת מינכן 1972, שמסקרים ללא הכנה מוקדמת את חטיפתם ורציחתם של 11 הספורטאים הישראלים. באחת הסצנות בסרט צוות הסיקור מתלבט לרגע איך לכנות את קבוצת "ספטמבר השחור", ארגון הטרור הפלסטיני שהיה אחראי על רצח הספורטאים, וההחלטה היא כמובן טרוריסטים.

כיאה לימים אלה, הסרט עורר מחאות כשבאתר Letterboxd התגובות מאשימות אותו באיסלאמופוביה, כשרבים טוענים שהטרוריסטים הפלסטינים בסרט הם "גיבורים" ו"לוחמי חופש". לפני שבועיים נפתחה עצומה הקוראת להחרים את הסרט בבית קולנוע בניו יורק שחתמו עליה מעל 1000 איש, למרות שהוא כלל לא עוסק בקונפליקט הפלסטיני-ישראלי אלא בסיפור רקע של עיתונאים אמריקאים. לדברי הבמאי השוויצרי טים פלבאום, אותו ראיינתי זמן קצר לפני שהחלה הסערה סביב הסרט, כלל לא היה חשש מבחינתו לצלם סרט העוסק באירוע טרור המתקשר לישראל ולפלסטין בתקופה הנוכחית. "הסרט צולם הרבה לפני מאורעות ה-7 באוקטובר ובכל מקרה הוא לא מתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא בצוות שידור של כתבי ספורט של ABC שמגיעים לסקר אולימפיאדה ובמקום זאת מוצאים את עצמם מדווחים בשידור חי בפעם הראשונה בהיסטוריה על אירוע טרור", הוא מסביר.

(הבמאי טים פלבאום. מתוך סט הסרט "5 בספטמבר", Paramount Pictures)

האם היה שיתוף פעולה כלשהו עם המשפחות של הקורבנות או הספורטאים ששרדו?

"לא יצרנו קשר עם המשפחות של הקורבנות או הספורטאים ששרדו, ואני לא יודע אם הם צפו בסרט. בגלל שהסרט מבחינתנו עוסק בצוות השידור, ערכנו תחקיר מקיף והיתה לנו גישה מלאה לארכיון של ABC ושוחחנו עם אנשים שעבדו בצוות ועדיין בחיים". מדובר בסרט המתאר סיטואציה לחוצה ומרביתו מתרחש בתוך חלל מאוד קטן, חשוך ודחוס. איך יצרתם את האווירה הזאת?

"שאלה יפה, אני שמח ששאלת אותה. לא רציתי לצלם באולפן גדול שניתן להזיז בו קירות. לא רציתי ליצור תחושה מזויפת של לחץ. צילמנו באמת בתוך אולפן טלוויזיה אמיתי ישן, כאשר המטרה הייתה שהשחקנים והצוות ירגישו את הלחץ שהצוות המקורי חווה. זאת הייתה עבודה יותר מורכבת מבחינת הצוות הטכני כי היה ממש צפוף. אני שמח שהרגשת את זה".

האנסמבל בסרט מורכב משחקני אופי ונטול כוכבי קולנוע: פיטר סארסגארד, בן צ'פלין, ג'ון מגארו, קורי ג'ונסון ובן ווקר האמריקאים לצד צוות בינלאומי הכולל את לאוני בנש (השחקנית הגרמנייה הזכורה מ"חדר המורים"), זינדין סואלם (הצרפתי מ"ברוכים הבאים לצפון"), ג'ורג'ינה ריץ' (הבריטית) מרקוס רתרפורד (הבריטי מהסדרה "מחזור כישור הזמן") ודניאל אדאוסון הלא מוכר המגלם את אחד מאנשי הצוות הצעירים.

איך הייתה העבודה עם צוות שחקנים בינלאומי כל כך גדול?

"זאת הפקה יחסית צנועה ולא היו הרבה ימי צילום, אז הגיבוש היה מהיר, כל מי שהיה על הסט רצה להיות חלק מהפרויקט. זאת היתה חוויה מאוד מיוחדת לעבוד גם עם שחקנים ותיקים וגם עם צוות שחקנים צעיר. גם מאוד שמחתי לעבוד עם לאוני בנש, היא אחת השחקניות הטובות ביותר הפועלות כיום".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות