נמשכתי לעוצמה ולכוח שהיא הפגינה, למרות היחס המזלזל של החברה

הסרט "ניקי" הוקרן לפני שנה בפסטיבל הקולנוע בקאן שבו הוצג במסגרת "מבט מסוים". ניקי דה-סן פאל (1930–2002), אמנית צרפתייה-אמריקאית, נחשבת היום כאחת הדמויות המרכזיות מבין האמניות הפמיניסטיות והפופ-ארט. עבודותיה כללו פסלים צבעוניים ופסלים בגודל טבעי, והיא זכתה להכרה בזכות השימוש שלה בגופי נשים ובסמלים מיניים. היא יצרה יצירות פורצות דרך שהתמודדו עם נושאים של אלימות, מגדר ושחרור אישי. פסלה "המפלצת" (הגולם) ניצב בקריית יובל, ירושלים.

הסרט מתאר את חייה בתקופה בת כעשור, תקופה שבה היא ממש רגע לפני הפריצה הגדולה שלה ומצליחה סוף סוף להתגבר על השדים הרודפים אותה כתוצאה מההתעללויות המיניות שחוותה כילדה. זהו סרט על אמנית ועל הדרך הארוכה שלה לגאולה, בעיקר בזכות האמנות שלה. פגשתי לשיחה בקאן את במאית הסרט "ניקי" סלין סלטה, את השחקנית שרלוט לה בון, המגלמת את האמנית ואת ג'ון רובינסון ודמיאן בונר המגלמים את הגברים בחייה.

מה משך אותך בדמות של ניקי שהחלטת לעשות עליה סרט?

סלין: "נמשכתי לעוצמה ולכוח שהפגינה האישה הזו. היא פרצה בשנות השישים, למרות יחס די מזלזל של החברה בכלל ושל הגברים בחייה בפרט. אהבתי את החזון שהיה לה שהוביל אותה בסופו של דבר ליצור יצירות אומנות יוצאות דופן, גם בעומק שלהן וגם בהיקפן".

(שרלוט לה בון בסרט "ניקי")

האם את כבמאית מנסה לפענח את מקורות היצירה ואת ההשראה של ניקי או שאת מספרת את הסיפור ונותנת לצופה לפענח את הדמות האניגמטית הזו?

"אני בהחלט מנסה לגלות מה מסתתר מאחורי הפרסונה והאומנות של ניקי. במיוחד מה שעניין אותי זה היכולת שלה לאסוף את השברים של עצמה ולהפוך לכזו יוצרת מוערכת. עניין אותי המאבק הפנימי שבה ואת העובדה שהאומנות שלה הייתה בעצם ריפוי בעיסוק. זהו סרט על להילחם במפלצות שלך ועל היכולת שלך להגיע להשלמה עם עצמך וכמו במקרה של ניקי להיוולד מחדש".

האם שינית משהו בסיפור חייה של ניקי או שהיה חשוב לך להציג לצופה "את כל האמת"?

"היה לי מאד חשוב להציג לצופה את כל הצדדים באישיותה של ניקי, גם אלו שפחות מחמיאים לה. הקטע היחיד שהוספתי הוא זה שבו היא שמה סכין מתחת לכרית שלה כבחורה צעירה. רציתי להדגיש את המצוקה הנוראית שלה ואת העובדה שבשל מה שהיא חוותה היא ממש חששה לחייה. אבל למרות שהיה לה סכין היא לא הצליחה לגרום לעצמה להשתמש בו. הדבר הזה מדגיש את חוסר האונים שהיא חשה ברוב חייה עד שהצליחה להשתחרר מחוסר האונים הזה בזכות האומנות שלה". את משתמשת לעיתים בסרט במסך מפוצל ובעוד טריקים קולנועיים. האם זה נעשה כי מדובר בסרט על אומנות ולכן הרשית לעצמך גישה יותר חופשית?

"זו הייתה הדרך שלי לומר דברים באופן חזותי, במיוחד דברים שנוגעים לנושא גילוי העריות כלפי ניקי. הצופה יכול לחוש את הניתוק שחשה ניקי מהגוף שלה והדרך שלה להתגונן הייתה להפליג למחוזות בדמיון וכך גם אני מפליגה בטכניקות שונות שהופכות את הסרט ליותר מופשט ורב-ממדי".

האם היית בקשר עם משפחתה של האומנית?

"לצערי, משפחתה לא נוטה לשתף פעולה ולכן גם עד היום לא נעשו על האומנית המיוחדת הזו סרטים עלילתיים. נדמה לי שהמשפחה מאוד חששה לחשוף את עברה הלא פשוט של ניקי. בשבילי זו הייתה ממש שליחות ולכן החלטתי גם ללא עזרת המשפחה לביים את הסרט".

מדוע בחרת להתמקד בחייה של ניקי לפני ההצלחה הגדולה שלה?

"בעיניי, זהו לא סרט על אומן אלא על איך אישה מצליחה לשנות את עצמה מאדם מוכה וטראומטי לאדם מצליח ולכן החלטתי להתמקד בעשור שבו היא משתנה ולא בזמן שהיא הפכה לאומנית מוכרת בכל העולם. בכלל, הסרט הוא על אומנות כדבר שמאפשר לאנשים למצוא את עצמם ולבטא את עצמם".

דמיאן בונר הינו שחקן צרפתי מנוסה שלאחרונה נצפה על המסכים בישראל בסרט "הילד השישי". הוא תמיד נותן הופעות עוצמתיות ובעל עומק וגם בסרט "ניקי", שבו הוא מגלם המגלם פסל ושותף לחיים של האומנית, הוא מרשים.

האם למדת את עבודותיה כדי להבין את דמותה יותר לעומק וכדי להציג דמות יותר אמינה?

דמיאן: "בהחלט! ממש התעמקתי בכל מה שקשור ליצירותיה של ניקי ושל חבריה, חקרתי את כל נושא הניאו-ריאליזם וצפיתי בכל פיסת מידע אפשרית שנוצרה על ניקי וגם קראתי ספרות עליה. אני תמיד נוהג לעשות מחקר מקיף".

בשרלוט לה בון המגלמת בסרט את ניקי נתקלתי לראשונה כשכיכבה ב"מסע של מאה צעדים" שם גילמה את הבחורה שמתאהבת בשף ההודי הצעיר. לאחרונה היא כיכבה בעונה השלישית של הסדרה "הלוטוס הלבן" בתור קלואי בת הזוג של גרג הנכלולי והיא מרשימה בחיים עוד יותר מאשר על המסך. ג'ון רובינסון, המגלם בסרט את בעלה של ניקי, הינו שחקן מוכשר שהופיע בין היתר בסרט "אלפנט" של גאס ואן סנט.

שרלוט, איך מתכוננים לסרט כשכזה? ומה את מכניסה מעצמך לתוך התפקיד?

"אני בעצמי אמנית - אני מציירת ומפסלת כך שהיה לי הרבה יותר קל להיכנס לדמות של ניקי. מה גם שחייתי בצרפת, כך שהכרתי את יצירותיה עוד לפני ששיחקתי אותה בסרט. קראתי לא מעט עליה וצפיתי בסרטי תעודה על חייה".

ג'ון, האם היה מקום לאלתור על הסט?

"לא במיוחד. לי היה די קשה כי אני לא מבין צרפתית ולכן ממש למדתי את השפה לצורך המשחק בסרט".

(ג'ון רובינסון בסרט "ניקי")

אחת הסצנות המרשימות בסרט היא הסצנה שבה ניקי מתעמתת עם אחד הרופאים בסרט. מבלי לגלות יותר מדי, תוכלי להרחיב על הסצנה מבחינתך?

"ראשית, אני חייבת לציין שזו סצנה שקרתה במציאות! וכמו שציינת בעיניי זו הסצנה אולי הכי יפה בסרט ואני לא הכי מרוצה מאיך ששיחקתי אותה, אבל אני הרבה פעמים לא מרוצה מעצמי. עשינו הרבה מאוד טייקים לסצנה הזו ספציפית. ניסיתי לא לגלם קורבן אלא אדם שמאמין בצדקתו ולא נרתע מהסיטואציה".

הסצנות דרשו ממך גיוון - לעיתים את שקטה ולעיתים את מאוד נסערת ומתפרצת. איך עוברים משקט לצעקה גדולה?

"מתכוננים שוב ושוב. למשל בסצנה שבה אני יוצרת את הפורטרט של המאהב שלי. סצנה שעל פניה היא מאוד רגועה אבל הופכת לסופר טעונה".

האם לדעתכם ניקי הגיעה למנוחה ולנחלה עם הצלחתה?

ג'ון: "לדעתי השדים שלה היו קיימים עוד לפני גילוי העריות שהיא חוותה והיא ניסתה כל חייה להילחם בהם".

שרלוט: "אני מאמינה שבסופו של דבר דרך האומנות היא כן הגיעה להשלמה עם עצמה".