והחגיגה נמשכת ביקורת סרט

הבמאי רובר גדיגיאן יוצר יצירות קולנועיות צנועות שנים רבות. הוא עובד עם שחקנים קבועים ואשתו השחקנית אריאן אסקריד מככבת בסרטיו, שתמיד נדמים על גבול התיעודיים ועוסקים בדרך כלל באנשי מעמד הפועלים בעיר מרסיי, העיר השנייה בגודלה בצרפת. לצופה הישראלי זכור במיוחד סרטו "שלגי הקילימנג'רו".התמות המאפיינות את גדיגיאן חוזרות גם בסרטו החדש והמקסים "והחגיגה נמשכת". אחות בבית חולים עומדת לצאת לפנסיה וחוששת מחייה החדשים. היא וילדיה מעורבים בפוליטיקה המקומית שכוללת גם מאבק בעירייה על שיפוץ של בניינים ישנים שחלקם קרסו לאחרונה בעיר והביאו לפגיעה בנפש. הגיבורה מכירה את אביה של חברתו החדשה של בנו ולהפתעה מוצאת עצמה נספחת למערכת יחסים חדשה. נדמה שמחאה פוליטית היא חיה נכחדת בקולנוע העולמי בכלל והאירופאי בפרט. למרות זאת גדיגיאן, כמו האחים דארדן וקן לואץ', ממשיך בשלו ומספר את סיפורם של אלו ששואפים לשנות את המציאות ומוכנים לרתום את זמנם לצורך מעשה וגם לנסות לסחוף את הקהילה שלהם לצורך פעולה (הסצנה המרשימה בסרט מתרחשת לקראת סיומו כשתושבי מרסיי יוצאים לרחובות לתבוע שינוי).אריאן אסקריד, וכך גם שאר הקאסט, נדמים ממש כנון-אקטורס ומקנים לסרט תחושת אותנטיות וכנות שנושבת ממנו לכל אורכו. לא מדובר באנשים שנראים כמו כוכבי קולנוע, אלא באנשים קשי יום שמוצאים את הנאתם מרגעים קטנים של אושר. סצנת הבילוי בחוף הים כל כך אמינה שחשתי צורך עז לגשת למסך ולחבק את כוכבי הסרט. "והחגיגה נמשכת" הנו סרט צנוע, איטי ולעיתים יש תחושה שלא קורה בו הרבה. אבל מתחת לפני השטח מסתתר סיפור הומני מאד על אנשים שלא מוכנים להשלים עם המצב הקיים ודוחפים לפעולה. בין אם מדובר בהתחלת מערכת יחסים חדשה או בניסיון לשנות את הפוליטיקה המקומית, דבר שגם בישראל אפשר ללמוד ממנו. ייתכן והסרט אינו גולת הכותרת של הבמאי אבל הוא מספק חווית צפייה נעימה ובעיקר מחממת לב. בימים טרופים אלו, לא צריך יותר מזה.

בירד Bird חדש 2025

בוב טרבינו עשה לך לייק Bob Trevino Likes It חדש 2025

השמפניה של גברת קליקו Widow Clicquot חדש 2025

דרכים מצטלבות Crossing חדש 2025

דבי הייתה פה Debbie Was Here 2025

מריה Maria 2025

חלב The Milky Way 2025

זרע התאנה הקדושה The Seed of the Sacred Fig 2025

געגוע Longing 2024 2025

לכודים Last Breath 2025