סרטו של הבמאי האיראני מוחמד רסולוף "זרע התאנה הקדושה" הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קאן האחרון, שבו זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים. הוא גם נבחר להיות המועמד לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר כנציג גרמניה מאחר וקרן הקולנוע הגרמנית מימנה אותו. הסרט זכה למועמדויות נוספות בגלובוס הזהב, הבאפט"א הבריטי, הסזאר וגם זכה בפרס תחרות כרמל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. רסולוף המבוקש בארצו ואף ישב בכלא על הסתה ומרד, קיבל עונש מאסר של שמונה שנים, הצליח להשתחרר בערבות ובסוף הצליח להימלט וחי כיום בסתר באירופה."זרע התאנה הקדושה" הוא יצירה קולנועית שהיא תגובה ישירה חפה מניואנסים למשטר הדתי בארצו. אבל לא רק זה, הוא גם סרט המתאר את המאבק בין הנשים לגברים, בין הדור הצעיר לדור הבוגר. הוא מראה איך הפרטי הופך ללאומי כאשר אפילו בבית שבו את מתגוררת את לא יכולה להיות מי שאת. איך מצור על עם שלם יכול להשפיע בתוך המבנה המשפחתי עצמו כאשר כל אחת ואחד חושד וחושש מפני בני משפחתו - אפילו אם מדובר באבא שלך, אמא שלך או הילדות שלך.
פרסומת
מדובר בדרמה משפחתית אפלה ומרתקת באורך שעתיים ו-47 דקות שצולמה בחשאי וממוקמת ברובה בדירה קודרת אחת בטהרן, משרדי בית המשפט בו עובד האב ובסוף גם במדבר בסצנה שכאילו לקוחה ממערבון עם נגיעות של "הניצוץ". אימאן (מיסג זארה) הוא הפטריארך של משפחה המונה ארבע נפשות. זה עתה הוא מונה לשופט חוקר - קידום שמבטיח לו דירה גדולה יותר ומקום טוב יותר בהיררכיה השיפוטית של איראן. הוא זוכה לתמיכתה של אשתו, נג'מה (סוהילה גולשטני), ושתי בנותיו המתבגרות, רזבן (מאשה רוסטאמי) וסאנה (סטרה מאלקי). נראה שאימאן וההמשפחה הנשית שלו ערוכים לחיים בורגניים נוחים.אבל מתחת לפני השטח יש סדקים. הנשים במשפחה לא חיות בוואקום. הן צופות בסרטונים מהפגנות הסטודנטים והנשים בטלפון הסלולרי שלהן. הפגנות ענק שפרצו בסוף 2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני, שנעצרה בגלל סירוב ללבוש חיג'אב ועברה התעללות על ידי כוחות המשטרה. הבנות מודעות לעובדה שכל מה שמופיע בחדשות הוא תעמולה בחסות המדינה. הן שומעות את הצעקות ברחובות. יש להן חברות וחברים המשתתפים בהפגנות. המציאות פולשת לביתם באופן פיזי כאשר ספדאף (ניושה אחשי), חברה של אחת מהבנות, מגיעה פצועה והן נאלצות להסתירה. היא נפגעת בפניה מירי כוחות המשטר האיראני בהפגנה. רסולוף משתהה על פצעיה במשך זמן רב כאשר נג'מה מסירה בקפידה בפינצטה את הכדורים וזורקת אותם לכיור שטוף דם.
עד כמה שאימאן רוצה לגונן על בית הזכוכית שהוא בנה לעצמו ולמשפחתו, אי אפשר לברוח מהמציאות והיא פולשת לתוך הדירה הבורגנית של המשפחה, סודקת אותה ובסופו של דבר המציאות המאיימת תערער את ביטחונה הפיזי של המשפחה הנקרעת בין הכוחות החיצוניים המנפצים אותה לשברים מבפנים. המציאות המאיימת על שלוות חייהם של משפחתו של אימאן היא לא ניתנת לשליטה. בדיוק כמו המפלצת הפונדמנטליסטית המסתתרת בתוך אימאן שהוא איננו יכול לשלוט בה עוד. מפלצת שתתעורר ותחשוף את אופיו האמיתי.המחצית השנייה של הסרט הופכת מדרמה משפחתית פסיכולוגית לסרט אימה מדברי. אנחנו מודעים לעובדה שאימאן חתם על גזר דין מוות לאדם חף מפשע. אנחנו מודעים לכך שכוחות החוק האיראנים אליהם שייך אימאן רוצחים חפים מפשע, אם זה בהפגנות או כאשר הם שולחים אותם לגרדום בחתימה וללא משפט. זה מה שהופך אותו לייצוג של המפלצת המתעללת במיוחד בנשים צעירות. הוא חוטף את אשתו ובנותיו אל המדבר. אל בית ילדותו בהרים, הטריטוריה משתנה ואיתה גם הסרט. לפתע אנחנו בתוך מערבון. אקדח שנעלם במערכה הראשונה יצוץ בהמשך. יהיה גם מרדף מכוניות, מרדף רגלי, חדרי מעצר, התעללות."זרע התאנה הקדושה" מתחיל כיצירה קאמרית מתוחכמת ומורכבת שהקולנוע האיראני נודע בזכותה, רק כדי להפוך לסרט הוליוודי המזכיר את המערבונים של פעם או סרטי אימה בסגנון "גבעת הפחד". אבל זה גם כל כך טבעי כאשר מתעסקים במצבה של מדינה שביטחונם האישי של אזרחיה איננו קיים בשום צורה, אלא אם אתה לוקח חלק פעיל במכונה האיסלאמיסטית הקיצונית שמנהלת את המדינה ביד רמה. המשפחה היא המיקרוקוסמוס של המדינה כולה. בהפגנות בעקבות רציחתה של מהסא אמיני היו אלו הנשים שיצאו לרחובות ונלחמו למען חירותן נגד פטריארכיה אכזרית ומדכאת, וזה בדיוק מה שבנותיו הצעירות של אימאן עושות – יוצאות למלחמה על חירותן מול המפלצת המנסה לשלוט בהן בכוח ולהפוך את חייהן לגיהנום. לכו לראות אותו, זהו אחד הסרטים החזקים והחשובים של השנה החולפת. באופן טראגי הוא גם מנבא את העתיד של העם שלנו אם לא תהיה כאן הפרדה בין דת ומדינה.
סרט עוצמתי המתאר את החיים הקשים שעוברים האזרחים מהמעמד הבינוני באירן.
אב המשפחה מקבל תפקיד של שופט חוקר, מרגע זה הוא מתמקד בתפקיד בלבד ולא מקדיש למשפחתו, למרות שאשתו ובנותיו מתנהגות באופן הוגן כלפיו.
בשלב מסוים נוצר משבר אמון ומכאן מתגלגלים הדברים לכיוונים אחרים.
סרט ארוך, מומלץ לצופים בעלי סבלנות.
שם:oferZגיל:4021/03/2025 19:32:50
5/10
ההתלהבות בביקורות מוגזמת. סרט סביר, אפשר לצפות ואפשר לוותר. העלילה פשטנית, על גבול הילדותית: תיאור ההפגנות של האמיצים באיראן נגד משטר האייטולות הדכאני, כולו דרך עיניים נשיות אגב - התמקדות בלבוש ואיפור, כאילו חופש הדיבור ומשטר רב מפלגתי זה לא חשוב. רק דיכוי האישה. לצד זה, עלילת משנה על היחסים בתוך המשפחה בין האב, המייצג את המשטר המדכא, לבין אשתו ושתי הבנות שלהם. הסרט ארוך מאוד, כמעט 3 שעות, ולא מצאתי בו נקודות זכות. כולנו מכירים היטב את איראן ומה שקורה בה, אולי לעיניים אירופיות זה חידש משהו. הערה: ראיתי שכל כותבות הביקורות המהללות פה הן נשים. אולי נשים רואות בסרט הזה סאבטקסט שאני פספסתי. אולי הוא התכתב עם נימי נפשן ומישטור שהן חוו בחייהן הפרטיים. אני לא אמליץ לאף אחד ללכת לסרט הזה. יש טובים ממנו בהרבה.
שם:אילתגיל:6814/03/2025 15:00:14
9/10
סיפור מצויין, מצולם ומסופר מצויין.מתמקד בדרמה בתוך המשפחה שמשקף בדיוק את הדרמה שקוראת ברחובות טהרן.הרבה אנלוגיות ומטאפורות כמו בהרבה סרטים איראניים שעוברים צנזורה.הפער בין הדורות, השפעת הרשתות החברתיות, וכמובן יכולתן של הנשים ניכרים גם בדרמה הזו.