הסמוראי האחרון ביקורת סרט

The Last Samurai Movie Review

יאיר הוכנר על "הסמוראי האחרון":
"אחד התפקידים הגדולים של טום קרוז באחת ההפקות המרשימות שתראו השנה על המסך הגדול"

סרט ארכיון שתף/י

משחק טום קרוז, בילי קונולי, קן וואטנבי, טוני גודלווין, קויוקי במאי/ת אדווארד זוויק

מלחמה

ביקורת סרט להסמוראי האחרון מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"אחד התפקידים הגדולים של טום קרוז באחת ההפקות המרשימות שתראו השנה על המסך הגדול"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

12.5% בבית

75.0% לא אצפה

12.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"הסמוראי האחרון" הוא סרט מרשים מכל בחינה טכנית. חלקים ממנו צולמו במקדש היפאני אנגויוג'י, שנבנה בסביבות השנה התשע-מאות כאשר ברקע נוף עוצר נשימה. התפאורות המורכבות מחזירות את הקהל לשנת 1870. עשרות מומחים ייעצו בנוגע לבגדים, מבנים ופריטים קטנים רבים המופיעים על המסך. כמעט ולא נעשה שימוש בפריטים מוכנים ומרבית האביזרים המופיעים על המסך נבנו והורכבו במיוחד עבור הסרט, כולל מאה וחמישים עצים. מבנים רבים נבנו מן היסוד, ביניהם: כפר הסמוראים וטוקיו של המאה ה-19.צוות של 200 אנשי הפקה עבד על הקמת הכפר, ובנה 25 בניינים מאפס, כחמישה חודשים לפני תחילת הצילומים. שלושה צוותים בניו זילנד, יפן וארה"ב תפרו בו זמנית מאות תלבושות המבוססות על צילומים וציורים מן התקופה. מאות חלוקי קימונו וחליפות שריון לסמוראים. מיפן הביאו את אקירה פוקודה, שעבד על התלבושות בסרטים של קורסאווה, ואת מונהיסה סונגוקו שהיה החייט של המשפחה הקיסרית. התלבושות בסרט נראות מקוריות בזכות הידע העצום של שני האנשים הללו. בסך הכל מעל אלפיים תלבושות. הסרט מרשים ויזואלית ועשיר מאוד בפרטים. לבטח אנשי המקצוע שדאגו לפרטים הקטנים יהיו מועמדים לאוסקר. השאלה היא האם התסריט השגרתי שאדוארד זוויק ומרשל הרשקוביץ רקחו ינפק להם מועמדויות מרכזיות.

הבעיה בנקודת המבט המערבית היא ניכוס ההיסטוריה היפאנית לשיגיונות הפרטיים של היוצרים. כאילו "נמר דרקון" לא נוצר מעולם. כנראה שצמד היוצרים השמרני, עדיין חושב שהקהל המערבי לא יכול לראות סרט על מדינה זרה, בלי נקודת מבט לבנה. אם התסריט לא היה בנאלי וצפוי, אולי הריח הגזעני שהוא מפיץ לא היה מפריע. ההיסטוריה היפאנית הופכת שולית והגיבור האמריקאי לדומיננטי וחשוב. סרט קולוניאלי במסווה ליברלי, שבו טום קרוז מסתובב לו כתייר פעור עיניים ביפן הקלאסית ואחרי שנהנה מהאקזוטיקה הוא מחליט לכבוש גם את אשת הלוחם שהרג.למרות שהסרט עוסק בהיסטוריה של יפן, קפטן נתן אלגרן הוא הדמות המרכזית של הסרט. איש צבא שהשתתף ברצח העם של האינדיאנים והאשמה אוכלת אותו. הוא רואה את העולם משתנה ומאוכזב מכך שהפרגמטיות, החשיבה ואינטרסים אישיים החליפו את האומץ והכבוד.

בצד אחר של העולם, חייל נוסף רואה את דרך החיים שלו מתפוררת לאיטה. זהו קצומוטו (קן וואטאנבי, גם הוא זכה למועמדות לגלובוס הזהב), המנהיג האחרון בשושלת עתיקה של סמוראים. בדיוק כפי שהאדם הלבן פלש למערב אמריקה, כשהוא מאגף וטובח באינדיאנים ילידי אמריקה, כך גם הוא בלע את יפן המסורתית. קווי הטלגרף ומסילות הברזל, שהביאה איתה הקדמה, מאיימים על הערכים והקודים התרבותיים לפיהם חיו ומתו הסמוראים מזה מאות בשנים.אבל קצומוטו לא מתכוון לוותר ללא קרב. דרכיהן של שני הלוחמים האלו נפגשות כשהקיסר הצעיר של יפן שוכר את אלגרן בכדי לאמן את הצבא המגויס היפני הראשון. יועצי הקיסר מנסים להשמיד את הסמוראים, כצעד ראשון בדרך לממשל חדש, המעונין לסחור עם המערב. אלגרן מצדו, מוצא את עצמו מתרשם ומושפע ממפגשיו עם הסמוראים. האמונות החזקות שלהם מזכירות לו את האיש שהוא פעם היה. אלגרן מוצא את עצמו במרכז מאבק אפי אלים, בין שני עידנים, בין שני עולמות, כשהדבר היחיד שמנחה אותו הוא חוש הכבוד שלו.חבל, שדווקא בסרט הזה, טום קרוז עושה את תפקידו הטוב ביותר מזה שנים. הפקה טכנית מרהיבה, קרבות עוצרי נשימה ותסריט מחורבן. בקיצור עוד מוצר הוליוודי שנראה מעולה אבל מריח רע.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י