"שוגר": ביקורת עונה ראשונה''

Sugar Series Review

יבגני גרינברג על ""שוגר": ביקורת עונה ראשונה''":
"סדרה שצועדת בגבולות הז'אנר עד שהיא חורגת ממנו בבוטות"

שתף/י

משחק קולין פארל קירבי האוול-בפטיסט איימי ראיין דניס בוטסיקאריס נייט קורדרי

מסתורין

ביקורת סדרה ל"שוגר": ביקורת עונה ראשונה'' מאת יבגני גרינברג | כתב קולנוע

ציון המבקר

"טוויסט ביזארי"

דירוג הגולשים

0/10

מדד פופולריות

3.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

בשבוע החולף עלה ב-AppleTV הפרק האחרון של הסדרה "שוגר" של מארק פרוטוסביץ' ("אני אגדה") בכיכובו והפקתו של קולין פארל. גם אם לא נראה כך מההתחלה, הסדרה שואפת להיות חוצת ז'אנרים ומיישמת זאת באמצעות תפנית חדה בעלילה שעושה לה שירות דב. כך או כך, מי שמיהר לסקר את "שוגר" על סמך הפרקים הראשונים בלבד, טעה בגדול . העלילה והסגנון מתארים סיפור נואר קלאסי שמתרחש ברחובות לוס אנג'לס העכשווית. בלש פרטי בשם שוגר (פארל) המתמחה במציאת נעדרים ופועל בכל רחבי העולם, מגיע להוליווד לבקשת מפיק על מזדקן (ג'יימס קרומוול, "בייב", "אימה אמריקאית") שנכדתו נעלמה. החיפושים אחריה מביאים את שוגר לגילויים מסעירים אודות הטבע האנושי וגורמים לו לחצות את הגבולות בין האישי למקצועי.

כל הקלישאות של הז'אנר נמצאות כאן. הבלש הוא דמות חיובית והגונה על גבול הבלתי אפשרי, מהסוג שתורם סכומי כסף גדולים להומלסים כדי לעזור להם להתחיל מחדש ומאמץ כלבים אבודים מהרחוב. הוא בעל אישיות כובשת, תמיד בחליפה מחויטת, בעל חוש אינטואיציה מפותח, שונא אלימות אבל לא מהסס להשתמש בה ותמיד מנצח, וכמובן יש לו שלדים בארון שהוא לא מוכן לדבר עליהם אבל אוכלים אותו מבפנים. מולו ניצבת משפחה יהודית מהאליטה ההוליוודית, שלושה דורות של עסק משפחתי, שרובם לא אנשים סימפטיים ונגועים בבצע כסף ותהילה. הדמות הנשית שמצטוותת אליו היא רוקרית בגיל העמידה ואלכוהוליסטית מחלימה בגילומה של איימי ריאן ("נראתה לאחרונה"). עוד נוכחים מכורח הז'אנר: סגנון צילום אפל, מוזיקת ג'אז עדינה וקריינות של הגיבור הראשי.

בפרפרזה על הדמות של עצמו, שוגר הוא גיק קולנוע כבד, עד כדי כך שתרחישים בחייו מזכירים לו סצנות מסרטים שראה והוא שואף להידמות לגיבורי נואר אחרים בכל פעולותיו. הסצינות האלה מסרטים קלאסיים מושתלות בתוך התרחשויות הפרקים ואנחנו זוכים לראות את הישן מול החדש. בעוד הבחירה הזאת מעניינת ומקורית, העריכה הקופצנית הופכת מהר מאוד למעיקה ומעייפת. לזכות היוצרים ייאמר שהפרקים הקצרים יחסית לסוג הסדרה, קצת מעל חצי שעה, מפצים על ההעמסה הוויזואלית. קולין פארל, שבקרוב נראה אותו בדמות שונה לחלוטין ב"פינגווין", כמו לאורך כל הקריירה שלו מספק הופעה איכותית אפילו כשהחומר שאיתו הוא עובד לא לרמתו. הוא לא המפרי בוגארט כמו ששוגר רוצה מאוד להיות, הוא לא ג'ק ניקולסון ב"צ'יינטאון" למרות הדמיון הקל בעלילה, אבל הפאסון וההופעה המאופקת שלו מרימים את הסדרה בכמה רמות. התושיה, טוב הלב והנאיביות שהבלש מצליח לשמר למרות הדברים הנוראיים שמתחוללים סביבו, הם אחד המרכיבים המרתקים ב"שוגר". כל זה עד שמגיע פרק 6 והטוויסט המדובר שעורר סערה ברשת. מה שקורה בפרק הזה מאיר את כל הסדרה, גם לפניו וגם אחריו, באור שונה. אבל האור הזה לא בהכרח חיובי. הטוויסט אכן משנה הכל, אבל חורג בבוטות מגבולות הז'אנר והגינות תסריטאית והוא יותר מאכזב ממפתיע. הניסיון לכופף את המוסכמות באמת מרשים בתעוזה החצופה שלו ומראש היה להימור פרוע בין הצלחה אדירה או כישלון מפואר. בפועל, אפילו קו העלילה הראשי של הסדרה, חבוט ככל שיהיה, יחד עם ההופעה של פארל היו מספיקים כדי להפוך אותה לטובה יותר ללא התפנית, מאשר איתה.

יבגני גרינברג | כתב קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י