היום, שישי, ה- 30 בדצמבר, מתחיל שידורה של סידרת האנימציה המדוברת, אבי הלהקה (Father of the Pride). הסדרה, תשודר בערוץ Yes Weekend בלווין, כל יום שישי בשעה 21:35 והיום ישודרו שני הפרקים הראשונים ברצף.
סדרת האנימציה "אבי הלהקה", היא הפקה של אולפני Dreamwork Animation, שאחראים להפקתם של סרטי אנימציה מפורסמים כמו "שרק", "תפוס ת'כריש" ו"מדגסקר". מדובר בסדרת האנימציה הממוחשבת הראשונה, שהופקה לשידור בפריים טיים טלוויזיוני. הסדרה לא הצליחה לשרוד תקופה ארועה בעיקר בגלל עלויות ההפקה האדירות שמגיעות למעל למיליון וחצי דולרים לכל פרק ובגלל משך הזמן שלוקח להפיק כל פרק (כ- 9 חודשים). אם נשווה את זה לסרטי האנימציה שהוזכרו בתחילת הביקורת, שלושה פרקים בסדרה הטלוויזיונית, שווים כמעט באורכם, לסרט אנימציה באורך מלא, כך שקל להבין כמה זה יקר ומסובך. עלותה ומורכבותה של ההפקה, היא כנראה הסיבה, שהסגנון הזה היה מוגבל עד כה למדיום הקולנועי, הרווחי בהרבה.
במרכז הסיפור, עומדת משפחת אריות לבנים, שחיה בשכונות הפאר של לאס וגאס, ביחד עם עוד חיות מפורסמות ומתפרנסת מהשתתפות במופע של צמד הקוסמים המפורסם, זיגפריד ורוי. יחד עם העבודה, בא גם פרסום וזוהר והסדרה כולה מהווה פארודיה על הוליווד ועל עולם השואוביז.
בראש משפחת האריות עומד לארי, והוא זה שמככב במופע הקוסמים. ביחד עם אשתו קייט, הם מגדלים את ילדיהם, בת טפש עשרה ותינוק. אביה של קייט, סארמוטי, נכנס לחייהם ומביא איתו המון בלאגן וריבים. מלבד משפחת האריות, יש בסדרה כוכב נוסף והוא בונה בשם סנאק, החבר הטוב ביותר של לארי שעסוק כל הזמן בלחפש דרכים להתעשרות מהירה ואחראי גם לרוב ההומור בסדרה. כמובן שבכל פרק אנחנו פוגשים עוד חיות בתפקידי אורח שונים.
בין צוות המדובבים הקבוע, אפשר למצוא את ג'ון גודמן (לארי), שריל היינז (קייט), קארל ריינר (סראמוטי), אורלנדו ג'ונס (סנאק) ואילו בין האורחים הרבים שמגיעים לדובב חיות בסדרה, נפגוש את ליסה קודרו, דני דה ויטו, כריסטינה אפלגייט, ג'ניפר קולידג', קלסי גרמר ואפילו אדי מרפי, שחוזר בדמותו הנפלאה של דונקי, מסדרת סרטי "שרק".
הנסיון היומרני, של הפקה יקרה כל- כך לטלוויזיה, הוכח ככושל. הסדרה שודרה ברשת NBC ונתוני הרייטינג שלה, לא הצדיקו את ההשקעה הכבירה והיא ירדה מהמסך, כששניים משלוש עשרה הפרקים שהופקו, אפילו לא שודרו. הסדרה כבר יצאה גם במהדורת DVD לא מתורגמת ועכשיו היא מגיעה לשידורי הלווין.
אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים, אני חייב להגיד שאני מבין את האכזבה מהסדרה. בדיוק כמו בסרטים "מדגסקר" ו "תפוס ת'כריש", האנימציה עצמה נראית נפלא, יש המון בדיחות מילוליות ופארודיות על דברים מהתרבות של זמננו, אבל העלילה עצמה, אינה מעניינת. יתרה מזאת, מדובר בסדרה עם דיאלוגים מהירים ובדיחות שאת רובן התרגום לעברית הורס, כך שייקשה על הקהל, אפילו אם מדובר באנשים ששולטים בשפה האנגלית בצורה טובה, להבין את הבדיחות ולהספיק לעקוב אחרי כולן.
לצמד הקוסמים זיגפריד ורוי יש חלק נכבד וחשוב בעלילה ורבות מהבדיחות מבוססות על דמויותיהן שהן זרות ובלתי מוכרות לקהל הישראלי. גם כאן מדובר בבעיה, שתגרום לקהל הישראלי, לא להבין חלק מהבדיחות.
חבל ומוזר כאחד, שלא השקיעו יותר בעלילה ושמדובר בעלילה מאוד פלקטית וחסרת מעוף. עדיין, למרות כל הנאמר לעיל, מדובר בסדרה קלילה, צבעונית ומשעשעת לפרקים וסביר להניח, שלא תסבלו יותר מדי אם תראו אותה, בעיקר עם ילדיכם. אפשר רק לקוות שההמשך יהיה קצת יותר מעניין וכי אולי דונקי, אליל אוניברסלי שכמותו, יוכל להרים את רמתה של הסדרה. בכל מקרה, מדובר בסדרה מקורית בנוף הטלוויזיוני שלנו, כך שאני אישית מתכוון לתת לה עוד סיכוי, בתקווה שזה יתפתח וישתפר מבחינה עלילתית.