Seret מהעבר: עשור לקצה המחר

ז'אנר המדע בדיוני צועד לעתים קרובות על קרקע מוכרת, הוא שופע ברעיונות ממוחזרים וקווי עלילה צפויים. את הרעיון לסרט שחוזר על אותו היום שוב ושוב בלופים ראינו כבר בכמה מקומות החל מסרטים קומיים כמו "לקום אתמול בבוקר" ועד לסרטי אימה כמו "מז"ל טוב". הנושא החוזר מרגיש כבר כמו נוסחה שחוקה ולעוסה, אולם סרט המד"ב "קצה המחר" התעלה מעל הציפיות והתגלה כחוויה קולנועית ייחודית ומעניינת כשיצא היום לפני 10 שנים.

ב-2014, הבמאי דאג לימן, הידוע בעבודתו על הסרט הראשון של ג'ייסון בורן, חבר לתסריטאי כריסטופר מקווארי, זוכה האוסקר על "החשוד המיידי", כדי להביא את הרומן היפני הקצר "כל מה שאתה צריך זה להרוג" מאת הירושי סאקורסאקה למסך הגדול. אולפני הסרטים וורנר פנו תחילה לבראד פיט על מנת שישחק את התפקיד הראשי, אך כשסירב הוצע התפקיד לטום קרוז ולאחר הליהוק שונה התסריט והותאם יותר לשחקנים. אל הסרט לוהקו בתפקידי מפתח אמילי בלאנט ("השטן לובשת פראדה"), ביל פקסטון ("טיטאניק") וברנדן גליסון ("הארי פוטר וגביע האש").

כפי שמציינים ניר דבורי ודני קושמרו בתחילת הסרט ברגע שהפתיע את הקהל הישראלי, פלישת חוצנים מאיימת להשמיד את הציוויליזציה האנושית כליל. אל החזית נשלח קייג' (טום קרוז), קצין יהיר וללא ניסיון קרבי. כאשר הוא מת בקרב הוא מגלה שהוא קם מחדש בבוקר של אותו היום. הוא פוגש את ריטה (אמילי בלאנט) אשר רוצה להשתמש ביכולת שלו בכדי לגבור על החייזרים, לחשוב צעד אחד לפניהם ולהביס אותם סופית.

כאמור, הרעיון של אדם לכוד בקיום מחזורי וחי מחדש סדרה של אירועים עם יכולת מוגבלת לשנות את התוצאה לא היה נדיר בקולנוע. מגוון רחב של במאים חקרו את הנושא באמצעות דמויות הלכודות בלולאה סטטית ללא דרך מוצא כשהן בוחנות מחדש את דרכי ההתנהגות שלהן. אולם, דאג לימן הצליח לשבור את הלולאה וליצור הרפתקה חכמה שמצליחה לשלב בין רגעי מתח לקומדיה בצורה חלקה.

נקודת ההתחלה של הסרט אמנם עשויה להיראות שבלונית, כשרואים את טום קרוז חוזר על אותה חוויה שוב ושוב. אך החזרה הזו היא המקום שבו הסרט באמת מצליח, הדמות של קייג' מתפתחת ומשנה את הדרך שלה בדרך להשגת המטרה כך שהתוצאה לא משעממת לרגע. היופי בסרט נובע הרבה בזכות התסריט יוצא הדופן של מקווארי בשיתוף עם גז' וג'ון באטרוורת', אשר זכה לשבחים על הדרך שבה הוא שילב אלמנטים של מדע בדיוני עם פיתוח דמויות וסיפור סוחף. השילוב הזה הוביל בסופו של דבר לסרט שאינו רק אקשן שטחי, אלא גם עם ערך מוסף ועומק מחשבתי. לקרוז יש היסטוריה להשתלט על המסך ברבים מסרטיו, עם זאת, ב"קצה המחר" הוא לוקח צעד קל אחורה ומפנה מקום לתפקיד משנה בולט שהיה נדרש בסרטיו כבר הרבה זמן. הכריזמה והמשחק יוצאי הדופן של בלאנט על המסך מצליחים לסחוף ולהפנט. כשהיא מציגה את החוזק והנחישות של דמותה, ריטה - דמות נשית חזקה ומרכזית שאינה תלויה בדמות הגברית, היא גם שוברת את הסטריאוטיפ המרכזי בסרטי אקשן. לאחר צאתו כינו אותו "סרט האקשן הקיצי הכי פמיניסטי מזה שנים".

אחד המאפיינים הבולטים של הסרט הוא האפקטים הוויזואליים פורצי הדרך והצילום עוצר הנשימה. השימוש בטכנולוגיות ואפקטים מתקדמים תרם ליצירת תחושת המתח, והשפיע על הסטנדרטים של סרטי פעולה ומדע בדיוני עתידיים. אגב, סצינת הנחיתה על החוף שתופסת חלק גדול בסרט (מכיוון שהיא חוזרת שוב ושוב) נעשתה בהשראת הפלישה לנורמנדי – אחד מהקרבות הגדולים במסגרת מלחמת העולם השנייה והסרט יצא במלאות 70 שנים למבצע ההיסטורי.

עם יציאתו, זכה הסרט לשבחי המבקרים, עם שבחים על הביצועים החזקים, הכימיה הנהדרת בין טום קרוז לאמילי בלאנט, השימוש היצירתי של הסרט בקונספט לולאת הזמן והאפקטים החזותיים המרשימים. על מנת למכור את הסרט בצורה טובה יותר הוחלף שם הסרט ל"קצה המחר" כאשר שמו המקורי היה "Live Die Repeat". זה סייע אך לא יותר מדי כאשר הסרט הכניס כ-370 מיליון דולר ברחבי העולם מול תקציב הפקה של כ-178 מיליון דולר. סרט המשך ל"קצה המחר" מתוכנן לצאת לפועל ואליו יחזרו צוות השחקנים המקורי והבמאי דאג לימן, אם כי מידע ספציפי על ההפקה עדיין לא נחשף בשלב זה. ייתכן וזה יהיה כריסטופר מקווארי שמאז הפך לבמאי הקבוע שעובד עם קרוז ושיתף איתו פעולה בארבעה מסרטי "משימה בלתי אפשרית".

"קצה המחר" מתנגד לציפיות בכך שהוא מספק בידור טהור. יש בו כל מה שצריך מסרט מדע בדיוני קיצי ומרענן, הוא מלא בסצינות אקשן מרהיבות, סיפור אהבה סוחף, תלבושות מגניבות וויזואליות מרשימה. יש לו תבנית מוצלחת ולא מסובכת מדי והוא מנצל אותה כראוי ובקצב מסחרר. גם עשור אחרי צאתו "קצה המחר" הוא מהסרטים ששווה לראות שוב ושוב, אבל לא כחלק מלולאת זמן שבה אתם כלואים.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן