פסטיבל קאן: מה חשבנו על הזוכים הגדולים?

פסטיבל קאן ה-77 הסתיים אמש (שבת) בטקס סיום שבו הוכרזו הזוכים הגדולים ובראשם הזוכה בפרס "דקל הזהב" היוקרתי לסרט הטוב ביותר. בכבוד זכה לראשונה הבמאי האמריקאי שון בייקר ("פרויקט פלורידה", "טיל אדום") עם סרטו "אנורה", האמריקאי הראשון שזוכה בפרס מאז טרנס מאליק בשנת 2011 עם "עץ החיים".

"אנורה" ממשיך להתעסק בווייט טראש של אמריקה והפעם בנערת ליווי שיוצאת עם בן של מאפיונר רוסי. הוא מציע לה נישואים, הם מתחתנים בווגאס ומשפחתו של הבחורצ׳יק משתגעת ויוצאת לנקום. התסריט שנון וחד ואת ההצגה גונב השחקן הרוסי יורי בוריסוב (הזכור מ״תא מספר 6״) בתפקיד גנגסטר גמלוני ורגשן. אני כמעט נפלתי מהכיסא מרוב צחוק. זה סרט מאוד כיפי ומסחרי באופיו, חצי קומדיית בורקס אבל על עובדי תעשיית מין.

זה אחלה סרט ובחירה יפה של צוות השיפוט, שמורכב בין היתר מהבמאית גרטה גרוויג ("ברבי") השחקנית לילי גלדסטון ("רוצחי פרח הירח") והכוכב הצרפתי עומאר סי ("מחוברים לחיים"), אולם רבים מהמבקרים טענו כי הוא מסחרי מדי וזה מה שקורה כששמים במאית של שובר קופות ענק בראש צוות השופטים. לטעמם וגם לטעמי הבחירה הראויה ביותר הייתה בסרט של הבמאי האיראני הגולה מחמוד רסולוף "זרע התאנה הקדושה" שזכה בפרס מיוחד בטקס.

בפרס השני בחשיבותו, ה"גרנד פרי", זכה הסרט ההודי ״כל מה שאנו מדמיינים כאור״ של הבמאית פאייאל קפדייה. סרט ארט-האוס מלנכולי ואיטי על נשים בהודו ומאבקן לחיים טובים יותר. האחת מתגעגעת לבעלה שעזב לגרמניה ונעלם, השנייה מאויימת בפינוי מדירתה והשלישית מפלרטטת עם בחור מושך. סרט שדורש מהצופה סבלנות אין קץ ומציג את הודו כמקום שמרני להחריד.

בפרס השחקן הטוב ביותר זכה ג'סי פלמונס הנהדר על הופעתו ב"סוג של חסד" של הבמאי היווני המוערך יורגוס לנתימוס ("מסכנים שכאלה"), יצירה מהפנטת וביזארית בת שלושה סיפורים הנעים בין אימה למוזרות שתעלה ב-20 ביוני בקולנוע בישראל . סרטו המוזיקלי החדש של הבמאי הצרפתי הידוע ז׳אק אודיאר ״אמיליה פרז״ על ברון סמים שעושה ניתוח לשינוי מין ומנסה לעשות דברים טובים לחברה כדי לכפר על ימיו כפושע זכה בפרס השחקניות לכל הקאסט, כולל סלינה גומז וזואי סלדנה.

סרטה של הבמאית הצרפתייה קוראלי פארז'ה ״החומר״, מההחביבים עליי בפסטיבל, זכה בפרס התסריט. זהו סרט body horror משובח על כוכבת טלוויזיה מזדקנת (דמי מור) שרוצה לחזור ולהיות צעירה ומשלמת את המחיר האולטימטיבי על כך, לצדה מככב מרגרט קוואלי ("עוזרת בית") בתפקיד ראשי נוסף. סרט שהולך עד הסוף ומעבר לכך. יצירת מופת של ממש על השאיפה לחיות לנצח ורצוי גם צעיר ויפה ועל חברה שוביניסטית שמנצלת נשים.

חלק מהבחירות בטקס אהבתי, כמו הזוכה הגדול, וחלק לא. מדובר בסרטים שאין סיכוי שיגיעו לארץ מחוץ לפסטיבלי קולנוע – כך הוא הזוכה בפרס הבימוי, הסרט הפורטוגלי ״גרנד טור״ של מיגל גומש, סרט אמנותי בשחור-לבן על מסע של גבר ואישה באסיה האקזוטית לפני יותר ממאה שנה. הסרט ארוך ואיטי ואני בקושי צלחתי אותו.

בין המאוכזבים בטקס הסיום ניתן למנות את פרויקט חייו של קופולה "מגלופוליס" שיצא בידיים ריקות, הסרט "המתמחה" של עלי עבאסי על דונלד טראמפ הצעיר, סרטו של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו "פרנתופה" וסרטו החדש של דיוויד קרוננברג "תכריכים". אני התאכזבתי גם בכך שהסרט "הנערה עם המחט" שמאוד אהבתי יצא ללא פרסים.

בניגוד לפסטיבל ברלין שבו הטקס היה פוליטי לחלוטין, בקאן נמנעו מלציין את המלחמה בעזה מלבד בתחילת הטקס כאשר השחקנית המרוקאית לובנה אזאבל מהסרט "הכפתן הכחול" אמרה שהיא רוצה שישחררו את כל החטופים בעולם ויגמרו את כל הסכסוכים, אמירה שמרצה את כל הצדדים. בנוסף זכה הבמאי ג'ורג' לוקאס ("מלחמת הכוכבים") בטקס בפרס מפעל חיים. זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה ויתרו על סרט הסיום המסורתי לאחר טקס הסיום ואני מסכם עוד פסטיבל שבו צפיתי ב-20 מתוך 22 מסרטי התחרות הראשית, ועם זוכה מהנה.