מי צריך את היורו? 6 סרטי כדורגל שאתם חייבים לראות

טורניר היורו הוא אחד הרגעים הכי מרגשים ומעניינים שיכול עולם הספורט לספק – אחת לארבע שנים, נפגשות 24 נבחרות מרחבי אירופה לחגיגה של כדורגל. אבל בינינו, מה שמתרחש על כר הדשא הוא רק הבונוס. כי בכדורגל – המעטפת שמקיפה את המשחק נותנת פרספקטיבה רחבה יותר למה שקורה על כר הדשא. המשמעות העמוקה שעומדת מאחורי 90 הדקות בהן מתרוצצים השחקנים, מהווה חומר אין סופי לכתבות, ראיונות ולא מעט תוכן צבעוני.

בין לבין, עולם הכדורגל הצליח להתערבב גם בתוך עולם הקולנוע – אותם סיפורים, דמויות וחוויות הופכים את המשחק הפופולרי בעולם גם למקור מצוין לעשיית סרטים וסדרות, עלילתיים ודוקומנטריים. לרגל השלבים המכריעים של הטורניר המדובר, שמתקיים השנה בגרמניה, החלטנו להביא בפניכם 7 סרטי כדורגל ששווה לכם להכיר שנותנים פרספקטיבה קצת שונה על המשחק האהוב.

גול! (2005) - עם צאתו הסרט הפך במהרה ללהיט סנסציוני (כמו שאומר זוהיר בהלול) ובהמשך לסרט קאלט עבור אוהדים בכל רחבי העולם. העלילה מספרת על סנטיאגו (סנטי) מונייז, שעובר כברת דרך מהיותו מהגר לא חוקי שעובד בשתי עבודות בארצות הברית, דרך גילויו במקרה על ידי סוכן כישרונות ועד לפסגת הכדורגל . במהלך הסרט, מגיע סנטי לשחק בניוקאסל האנגלית ושם עליו להוכיח את עצמו בפני הקהל הפנאטי לעיתים, חבריו הקשוחים לקבוצה וכמובן התקשורת הצהובה של בריטניה.

בין לבין, מפציעים על המסך כמה משחקני הכדורגל הטובים בהיסטוריה, בהם – זינאדין זידאן, דיוויד בקהאם ותיירי הנרי. הסרט לכשעצמו אכן חביב ומייצר כמה רגעים טובים, אך בעקבות החלטת האולפנים לייצר עוד שני סרטים ולמשוך בצורה מיותרת את העלילה - אם נשפוט בצורה רטרואקטיבית, טוב היו עושים מקבלי ההחלטות אם היו משאירים את "גול!" לעמוד בזכות עצמו.

רונאלדו (2015) - לא הרבה כוכבי על מתוקשרים ברמה של כריסטיאנו רונאלדו נותנים לאחרים לקבל הצצה לתוך חייהם הפרטיים (והחל מהיום גם בראיון מיוחד לפירס מורגן שיהיה זמין לצפייה ב-yes). רונאלדו, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה (הכי גדול לדעת כותב שורות אלו), אמנם לא היה מעולם דמות כה מסוגרת ונחבאת על הכלים ובכל זאת כולם היו מופתעים כאשר יצא הסרט הדוקומנטרי אודותיו. אמנם אוהדיו האדוקים מרגישים קרבה קוסמית ואינטימית לשחקן, ובלחיצת כפתור ניתן לקרוא את כל הביוגרפיה שלו באינטרנט – אבל רמת חשיפה כזאת היא באמת יוצאת דופן. רונאלדו מתגלה כאיש משפחה לפני הכל, שבשילוב הלוחמנות והמקצוענות הבלתי מתפשרת שלו, מנסה לתמרן בין היותו כוכב בסדר גודל עולמי לבין הרצון פשוט לשבת בסלון יחד עם המשפחה ולראות טלוויזיה כאחד האדם ובלי הפרעה. עם יציאת הסרט עלו דיווחים כי רונאלדו שלט בנרטיב ואף התערב בעריכה. כך או כך, הסרט מספק הזדמנות פז להיות זבוב על הקיר בחדר של אחד האנשים המתוקשרים בהיסטוריה וזה לכשעצמו מספיק בשביל לצפות בו.

חלומות ושערים (2011) - הסרט הגרמני הזה לא מוכר לרבים וחבל שכך, כי הוא פורס בפנינו את שורשי המשחק האהוב, ואת הדרך הפתלתלה ששילמו אלו שניסו להפיצו לעולם כדרך חינוכית לגדל ילדים וללמד אותם על ערך הספורטיביות. דניאל ברוהל, אחד מהשחקנים הגדולים בקולנוע הגרמני, מגלם את דמותו האמיתית של קונארד קוך, מורה גרמני שנחשב לחלוץ בתחום הפצת המשחק בגרמניה.

לזכותו של קוך ושותפו אוגוסט הרמן נזקף קיומו של משחק הכדורגל הראשון בגרמניה, אי שם במאה ה-19. המשחק שוחק בין תלמידי בית הספר בו לימד קוך, שהביא את הרעיונות מאנגליה של אותה התקופה. הסרט נוגע בנקודה מאד מעניינת, שכן זקני השבט בעיירה בו מתגורר קוך מתנגדים בתוקף לרעיון, מאחר ולטענתם מדובר בהשפעה רעה על המוחות הרכים של נערי גרמניה. סרט חשוב ומקסים לכל מי שמעוניין בשורשי הענף וכיצד הוא התגלגל לגרסה שאותה אנחנו מכירים ואוהבים כיום.

בובי רובסון – יותר ממנג'ר (2018) - "אני זוכר אותו כל יום ומספר עליו סיפורים. אנחנו צוחקים עם הסיפורים, זוכרים אותו בצורה הנכונה. אני עדיין חושב עליו כל יום. אדם מת רק ביום שבו האדם האחרון שאוהב אותו מת". אלו מילותיו של זוז'ה מוריניו הפורטוגלי, אחד ממאמני הכדורגל המעוטרים בהיסטוריה, כאשר הוא מתייחס למי שהיה המנטור שלו בתחילת דרכו וגיבור הסרט – סר בובי רובסון. מילותיו של מוריניו מכות בלב כמו ברזל חם, כאשר הן מגיעות בסיומו של הסרט המופתי הזה, אחד מסרטי הדוקו-כדורגל הטובים ביותר, אולי אפילו הטוב שבהם.

רובסון, שחקן כדורגל בעברו, הפך עם השנים לאחד ממאמני הכדורגל המכובדים באנגליה ובכדורגל העולמי בכלל. אישיותו הכובשת, החמימות שבו והאהבה האין סופית למשחק, הופכת את רובסון לדמות מופתית וראויה להערצה. הסרט עצמו עשוי נהדר, וקופץ בין תקופות שונות בחייו של המאמן, שהיה מענטש אמיתי שטיפח תחתיו לא מעט מכוכבי הכדורגל של שנות ה-80 וה-90. מדובר ביצירה כובשת ומרגשת, שגם אלו שלא מכירים את רובסון, או אפילו לא מחוברים לענף בכלל – ימצאו באישיותו הלבבית סיבה מספקת לצפייה בסרט.

שחקי אותה כמו בקהאם (2002) - אחד מסרטי הכדורגל הטובים ביותר הינו קומדיה רומנטית שהיא כמעט הכל חוץ מסרט ספורט, מה שהופך אותו לכל כך מקסים ושונה. סיפורה של ג'ס בהאמרה, בת למשפחה הודית באנגליה של תחילת שנות האלפיים, היווה השראה ללא מעט נשים לנסות את מזלן ולשחק את המשחק הכה גברי הזה. בהאמרה, שמגולמת על ידי פרמינדר נגרה, נאלצת להתמודד עם החוקים הנוקשים של הוריה, שמסרבים לקבל את אהבתה למשחק ואף אוסרים עליה לקחת בו חלק.

בשל כך, מוצאת עצמה ג'ס משקרת להוריה, ומצטרפת לקבוצת הנשים המקומית בהמלצתה של ג'ולייט (קירה נייטלי הנפלאה). מאמן הקבוצה (ג'ונתן ריס מאיירס) רואה בג'ס סוג של עילוי ומנסה לשכנע אותה להישאר בקבוצה למרות חששותיה. הסרט קיבל ביקורות טובות במיוחד במהלך יציאתו ובצדק – מדובר בקומדיה רומנטית יוצאת דופן, שמעלה מספר שאלות חשובות אודות מקומן של נשים בעולם הספורט ואף העלתה את שיח הרבגוניות חוצה התרבויות שמאפשר המשחק בו כל אחד ואחת יכול למצוא את מקומו, ללא הבדל דת, גזע ומין.

מורדים לסופ"ש- ונסיים בסרט מקסים תוצרת גרמניה שעלה בבתי הקולנוע ממש אתמול. ג'ייסון בן ה-10 הוא ילד על הרצף שקיבע לעצמו שגרה שאינה ניתנת למשא ומתן. הוריו עובדים קשה כדי לשמור על תפקוד תקין של המשפחה, לנוכח האתגרים שג׳ייסון מציב בפניהם. כשמציעים למשפחה להעביר את ג׳ייסון לבית ספר לצרכים מיוחדים בניגוד לרצונו, אביו של ג'ייסון, מירקו, מציע לו עסקה. הם ימצאו יחד קבוצת כדורגל לאהוד ובתמורה, ג'ייסון יעשה כל מאמץ להשתלב בבית הספר. אבל הקריטריונים של ג'ייסון לבחירת מועדון כדורגל לא צפויים ושום דבר לא הכין את אביו לכך שג'ייסון יתעקש לראות בלייב את כל משחקי מועדוני הליגה הראשונה, ה-2 וה-3 בטרם יחליט. מאז הסרט ״איש הגשם״ עם טום קרוז ודסטין הופמן לא היה יצוג כה מרגש אודות האוטיזם.