Seret מהעבר: 30 שנה למלך האריות

אם יש סרט מצויר אחד שלא זקוק להצגה זהו "מלך האריות" המקורי משנת 1994. האפוס האפריקאי של דיסני נקשר לילדותם של מיליונים ברחבי העולם ונבחר לאחרונה במשאל גדול של mako לסרט האנימציה האהוב על הישראלים בכל הזמנים. גם אם לא יצא לכם לצפות בסרט, כנראה נתקלתם בדמויות מתוכו או לפחות פגשתם מישהו שקרא לחתול שלו סימבה. מה הפלא? הרי מדובר באחד מסרטי האנימציה המצליחים אי פעם. עובדה שהפתיעה את דיסני יותר מכולם.

הרעיון שעתיד להפוך לילד הזהב של דיסני, החל להירקם כבר בסוף שנות ה-80 בתור במבי באפריקה עם אריות. באותה התקופה שררה באולפנים האמונה כי הסרטים הכי טובים עוסקים באנשים, לא בעלי חיים. כך קרה שמרבית הצוות הבכיר העדיף לעבוד על "פוקהונטס" שהופק במקביל ונחשב ליוקרתי בהרבה. בין שני הפרויקטים שררה תחרות ידידותית גם אם לא הוגנת. "מלך האריות" נותר בעיקר עם אנימטורים מתחילים או כאלו שבאמת רצו להנפיש בעלי חיים. בהתאמה, גם הבמאים רוג'ר אלרס ורוב מינקוף היו טירונים.

"מלך האריות" היה אמור להיות סרט קטן וזניח שיגשר בין הלהיט האחרון ללהיט הגדול הבא וכולם ידעו זאת. ראש חטיבת האנימציה של דיסני דאז, ג'פרי קצנברג, נודע כמי שאמר "פוקהונטס הוא 'סיפור הפרברים' פוגש את 'רוקד עם זאבים'... 'מלך האריות' מצד שני, הוא ניסוי. אז אנחנו לא באמת יודעים". במשך זמן רב נחשב הפרויקט לבלאגן אחד גדול, אבל כשהסרט יצא לבסוף למסכים התבדו כל החששות. "פוקהונטס" שיצא שנה אחריו, אמנם לא נכשל אך לא התקרב אל מידת ההצלחה של קודמו. איך דיסני טעו כל כך בתחזיות?

סימבה מאבד את אביו, יוצא לגלות וחוזר להילחם בדודו הבוגדני על הכתר. זהו סיפור על זמני לא פחות מכל אגדה. כיוון ש"מלך האריות" היה סיפור מקורי (או לפחות זו הטענה הרשמית), הכותבים התקשו למצוא כיוון ברור. לאחר שינויים רבים הוחלט להחדיר לסוואנה מנה הגונה של "המלט" השייקספירי עם נגיעות של משה ויוסף התנ"כיים. למוצר הסופי יש גם דמיון רב לסדרת "קימבה האריה הלבן" של אוסמו טזוקה אך דיסני מכחישים זאת לחלוטין.

מרחבי הענק והמגוון האדיר של אפריקה היו גם הם חידוש עבור האולפן שמתמחה בנופים אירופאים. האנימטורים נסעו במיוחד לפארק הלאומי של קניה עליו מבוסס צוק התקווה בסרט. הם אף למדו תנועות של בעלי חיים בגן החיות ולסטודיו עצמו הובאו אריות לדוגמה. הכל כדי להביא את אפריקה בכל תפארתה למסך הגדול.

הדקות הראשונות נפתחות בקריאה רמה על רקע השמש העולה. אנו מלווים מגוון יצורים מכל רחבי הסוואנה שמתקבצים לטקס על רקע 'גלגל החיים' שבסופו מוצג שם הסרט לקול הלמת תוף אדירה. כיאה לסיפור על התהפוכות והאחריות שבאים עם שלטון, "מלך האריות" מרגיש כביר מימדים כבר מהפתיחה ולאנימציה מגיע רק חלק מהקרדיט.

פס הקול של "מלך האריות" הוא מהטובים שדיסני יצרה אי פעם. הפזמונאי טים רייס חבר לאגדת המוזיקה אלטון ג'ון ויחד הם כתבו חמישה שירים עבור הסרט: 'גלגל החיים', 'משתגע כבר להיות מלך, 'נתכונן', 'האקונה מטטה' ו'אהבה באוויר' שזיכה את הצמד בפרס האוסקר. על אף שכיום נחשבים כל השירים הללו לנכס צאן ברזל של דיסני, בתקופת הפיתוח עלו חששות כי הם פופיים מדי ולא תואמים את סגנון ברודוויי הרגיל של החברה. סיבה נוספת שבגללה ריח הכישלון צרב בנחיריהם של אנשי הצוות. התחושות השתנו כשהשירים פגשו את החלק הנוסף של פס הקול.

פרס האוסקר השני של הסרט הלך לפס הקול בהלחנתו של הנס זימר. הוא העשיר את פס הקול במוזיקה אפריקאית בעזרתו של המפיק והמלחין האפריקאי לבו אם. הקריאה על רקע השמש בפתיחה היא בקולו של לבו אם עצמו ששר בשפת הזולו. ליתר דיוק הוא שר "הנה בא אריה, אבא, הו כן זה אריה".

כמובן שבסרט יש יותר מרק אריות, לצידו של סימבה יש אוסף רחב של דמויות. החל מהוריו, מופאסה וסרבי, חברת הילדות נלה, זאזו – המשמש כמזכיר של אביו, חבריו טימון ופומבה וראפיקי הקוף החכם. אבל כמו בכל סרט דיסני קלאסי, זה הנבל שגונב את ההצגה. דודו הבוגדני של סימבה, סקאר, הוא ללא ספק אחד הנבלים הגדולים בקטלוג של האולפן. חכם, ערמומי ותאב כוח, הוא מתמרן את אחיינו הצעיר מסכנה לסכנה והגור תמים מכדי לראות את האמת.

בניגוד לנבלים אחרים, סקאר מצליח במזימתו. עם משפט פרידה מצמרר, מראה הבוגד את פניו האמיתיים כשהוא זורק את אחיו אל מותו. מבט ההבנה המחרידה על פניו של מופאסה וגופתו חסרת החיים לאחר מכן לא חוסכים דבר מהצופה. הבכי של סימבה קורע את הלב ואז נכנס סקאר וברוע חסר רחמים משכנע את הגור שהכל באשמתו. הוא גם מורה למשרתיו הצבועים להרוג אותו. אין סיבה טובה יותר לרצות בניצחונו של סימבה בסוף הסרט.

הניצחון, מן הסתם, לא בא בקלות. אחרי שנים של טראומה ורגשות אשם, סימבה מעדיף לשים את הכל מאחוריו אבל לומד בדרך הקשה שאי אפשר לברוח מהעבר, צריך להתמודד איתו. עבור חברה שחורטת על דגלה מוטו של רדיפה אחרי החלומות והאהבה מנצחת הכל, מדובר במסר יוצא דופן, אמיתי ובוגר.

על אף שלל שירים קצביים ורגעים קומיים, "מלך האריות" הוא דווקא סיפור קודר למדי. אך פה טמונה הגאונות של הסרט. הרגעים קלילים שומרים על האנרגיה אבל מאוזנים עם סיפור דרמטי, שייקספירי, שהופך את הסוף השמח למתוק הרבה יותר. על רקע המוזיקה של הנס זימר הופך "מלך האריות" מבייביסיטר שיעסיק את הילדים לאפוס קולנועי של ממש.

האהבה לה זכה "מלך האריות" מסביב לעולם תורגמה לשפות רבות, כולל לשפת הזולו. באופן לא מפתיע, הסרט דובב גם לעברית. כאן צריך לתת קרדיט ענק לתעשיית הדיבוב הישראלית, לא רק עבור סרטי דיסני אלא בכלל. רמת התרגום, המשחק והשירה המושקעים בדיבובים בארץ לעיתים אף מתעלה על המקור. תרגום I just can't wait to be king ל-'משתגע כבר מלך להיות' היא הברקה גאונית מצד הצוות הישראלי שמתאימה למוזיקה הרבה יותר טוב. הקאסט לא נופל באיכות גם הוא: אלון אופיר מחליף את מתיו ברודריק בתור סימבה הבוגר בגרסה הישראלית. את קולו העמוק של ג'יימס ארל ג'ונס כמופאסה מחליף השחקן והבמאי אמנון מסקין. אלי גורנשטיין נכנס לנעליו של ג'רמי איירונס בתור סקאר ועוד רבים וטובים.

ההצלחה העולמית הולידה מותג שלם עם שני סרטי המשך: "מלך האריות 2: מלכות סימבה" ו"מלך האריות 11/2: האקונה מטטה" ושתי סדרות טלוויזיה. מחזמר המבוסס על הסרט רץ כבר משנת 1997 וזכה ב-6 פרסי טוני. כל זאת בנוסף לשלל צעצועים, משחקי וידאו ושמות של חיות מחמד. כמו סרטים רבים וטובים אחרים גם "מלך האריות" נפל קורבן לטרנד ה"לייב אקשן" שסוחף את דיסני בשנים האחרונות, אך בצורה משונה למדי.

בגרסת 2019 אין שחקנים חיים. מדובר בסרט אנימציה לכל דבר, אחד שנראה ריאליסטי במיוחד. על אף שמדובר בהישג טכני מרשים, הוא יוצר בעיה משמעותית. האנימטורים שעבדו על הסרט המקורי האנישו את תווי הפנים ובמידה מסוימת גם את שפת הגוף של הדמויות. זאת על מנת שיוכלו להביע יותר רגש, שיהיה קל יותר להתחבר אליהן. הגרסה החדשה מנסה להיראות כמה שיותר מציאותית ומותירה את הדמויות כמעט חסרות הבעה ואת הסרט מחוסר אנרגיה.

גרסת הלייב-אקשן אמנם זכתה להצלחה כלכלית אך הביקורות היו צוננות. בסופו של דבר, אין תחליף לסרט המקורי. הוא נועד תחילה לכישלון אך הצליח להפתיע כיוון שסיפור טוב יכול לבוא בכל צורה ואפילו ללכת על ארבע. הניסוי הלא ברור של דיסני הוכיח מעבר לכל ספק כי הוא ראוי למעמד מלכותי.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן