Seret מהעבר: 40 שנה לאינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור

בשנת 1968, תמו שלושה עשורים של צנזורה קיצונית בתעשיית הקולנוע עם ביטולו של "קוד הייז", והחלפתו עם שיטת סיווגי הגיל, שמאפשרת לצופה לבחור בעצמו את התוכן המתאים לו. אתם ודאי מכירים את הדרגות: G, לקהל הרחב, PG, לא לילדים צעירים, ו-R, מוגבל מגיל 17. אך אחד הדירוגים הנפוצים ביותר – PG-13, השגחת הורים לילדים מתחת לגיל 13, לא היה קיים עד 1984. את הדרגה הזאת הציע לא אחר מסטיבן ספילברג, עם הוצאת סרטו באותה שנה, סרט שנראה שלא התאים לאף אחת מהקטגוריות: "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור".

לסרטי אינדיאנה ג'ונס יש מקום בלתי מעורער בהיכל התהילה של הקולנוע. אחת מסדרות הסרטים המובילות בז'אנר, והמוכרות בעולם כולו –התחילה בסוף שבוע אחד, ב-1977, עם שני חברים טובים מאוד שישבו על החוף במאווי: סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס. השניים יצאו לחופשה בסוף השבוע הראשון ליציאת סרטו של לוקאס – "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה", כדי שיוכל להיות רחוק כשסרטו ינחול מפלה כפי שציפה (אתם יכולים לדמיין את ההפתעה שלו).

שם על אותו חוף לוקאס החליט להציג לספילברג את הרעיון שלו: טרילוגיית סרטי הרפתקאות, דמויית ג'יימס בונד, שהגיבור בהם הוא פרופסור לארכיאולוגיה, "צייד ראשים של עתיקות", כך הגדיר אותו. עד תום סוף השבוע ספילברג הסכים לביים את הטרילוגיה, אותה לוקאס יפיק ויכתוב עם תסריטאים נוספים. 4 שנים לאחר מכן, "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה" סחף את צופיו להרפתקה מלהיבה מלאת קומדיה ואקשן בלתי נדלים, וכידוע, היה הצלחה מסחררת. מיותר לציין כי הציפיות לסרט ההמשך, היו גבוהות.

סיפורו של הסרט השני מתחיל ב-1935, כשנה לפני עלילת הסרט הראשון, כשאינדיאנה ג'ונס בורח מגנגסטרים בשנגחאי. בסרט זה מצטרפים לאינדי ילד יתום ורב תושייה בשם "שורט-ראונד" או "שורטי" וזמרת אמריקאית בשם ווילי סקוט שנגררת להרפתקה בניגוד לרצונה ומוצאת את עצמה נתקעת איתם במקום שכוח אל בהודו. שם החבורה מגיעה לכפר הרוס, ומגלה שנגנבה ממנו אבן קסומה על ידי כת אכזרית. אינדי נענה למשימה להשיב את האבן והשלושה עושים דרכם לארמון המהרג'ה, שם העניינים מתחילים להסתבך.

הדמויות הייחודיות מ"המקדש הארור" זכורות עד היום כאייקוניות בסדרה, על אף הופעתן בסרט זה בלבד. קי הוי קואן, שזכה באוסקר בשנה שעברה על תפקידו ב"הכל בכל מקום בבת אחת", היה בן 12 בלבד כששיחק את שורטי ועשה זאת בצורה פנומנלית. הנער הצעיר לא שיחק באף תפקיד לפני כן, ולמעשה רק ליווה את אחיו הקטן לאודישן, אך שבה את לב המלהקים וקיבל את התפקיד. שורטי הייתה דמות כה מוצלחת, שזיכתה את השחקן הצעיר בתפקיד בפרויקט הבא שספילברג הפיק: "הגוניס". קאפשו גם היא התקבלה בהחלטה מפתיעה לגלם את ווילי סקוט. על אף היותה שונה לחלוטין באופיה מווילי, שמבלה את מרבית הסרט בצרחות ותלונות, היא ביצעה את התפקיד באופן כה נפלא שהוא נדמה תפור עליה. אך למרות תפקידה הנחוץ כמקור נוסף לקומדיה וקונטרה לאינדיאנה, הדמות של סקוט נזקפה לרעת הסרט אצל רבים, והמבקרים ראו אותה כעלבון אנטי-פמיניסטי. אמנם קל להבין את נקודת המבט הזאת, במיוחד כיום, אך אין ספק כי הסרט לא היה מגיע למעלותיו הקומיות ללא משחקה המופלא של קאפשו; שללא ספק השאירה רושם גם על ספילברג עצמו, שכ-7 שנים לאחר יציאת הסרט נשא אותה לאישה, והשניים נשואים עד היום.

ההפקה של הסרט חוותה לא מעט מהמורות ב-18 השבועות בהן צולם. אחת מהן הייתה הניסיון לקבל אישור לצילום הסרט בהודו, שם מתרחשת העלילה. אחרי משא ומתן ארוך עם ממשלת הודו, שאינה מעריכה ייצוגים של מדינתה בקולנוע ודרשה שינויים רבים בתסריט, הוחלט לבסוף לצלם את הסצנות של הודו בסרי לנקה. אך הקשיים לא תמו עם מציאת הלוקיישן. מהמורה נוספת קרתה כשהריסון פורד צילם את סצנת הקרב בחדר השינה, בה נאלץ להפוך את יריבו על גבו, והשחקן חטף פריצת דיסק, שהובילה להיעדרותו מהצילומים לאורך שבועות ארוכים.

הסרט היה מהפרויקטים המושקעים של ספילברג ולוקאס יחדיו, ולמרות שהשניים עשו מאמץ לייצר אותו כיוצא דופן בכל פן אפשרי, הוא לא זכה לשבחים רבים מצד המבקרים. אחד מהדברים הפחות מוערכים ב"מקדש הארור" היה אופיו האפל, שהזכיר כמעט סרט אימה. אופי זה היה בחירה מודעת של לוקאס, שרצה שההמשך יהיה רציני מקודמו, בדומה למה שהיה "האימפריה מכה שנית" ל"תקווה חדשה". לכן, לצד הרגעים הקומיים הרבים שספילברג התאמץ לשתול, שלטו בסרט סצנות מבחילות ואלימות באופן יוצא דופן, כמו אכילת מוח של קוף, שליפת לב מחזה ועינויים עם בובת וודו.

ניכר כי לוקאס וספילברג רצו שההמשך יהיה נועז וקיצוני מ"שודדי התיבה האבודה", אך כסרט שנעשה עם הרבה אלתורים ותכנונים מהרגע להרגע, כשהתוצר המוגמר יצא, אפילו לוקאס הודה כי הוא אפל משציפה. ספילברג, שתמיד התחבר פחות לצד האפל, ומלכתחילה טען כי זה היה פרויקט של לוקאס יותר משהיה שלו, הביע גם הוא אכזבה מהסרט והודה כי הוא הפחות אהוב עליו מהשלושה. האווירה האפלה כמעט לרמה קיצונית שייצר הסרט, לקחה מן הלב והתחכום שבלט בקודמו, והובילה לביקורות קשות ממרבית המבקרים.

"המקדש הארור" קיבל תחילה את דירוג ה-PG, צעד שגרר ביקורת רבה עם אופיו האימתי. אך עם היצמדותו של הסרט לרוח הקומית המשפחתית של אינדיאנה ג'ונס, להגבילו מגיל 17 גם הרגיש קיצוני. כך למעשה החליט ספילברג לפנות לראש ה-MPAA – איגוד הסרטים של אמריקה, בהצעה להוספת סיווג גיל חדש – PG-13. בקשה זו כידוע, אושרה, ופתחה פתח ליוצרים רבים לייצר סרטים לקהל רחב יותר.

למרות הביקורות והקיצוניות המרירה של הסרט, מעלותיו הרבות של "המקדש הארור" הותירו אותו זכור לטובה מצד המעריצים, שעם השנים עדיין מחשיבים אותו לחלק בלתי נפרד מהטרילוגיה. מלבד הקומדיה האופיינית לסדרה, שנותרה איתנה גם בסרט אימתי זה, בין אותן מעלות בולטות ביותר סצנות האקשן המרהיבות, ובפרט סצנת הגשר הבלתי נשכחת בתום הסרט. בסצנה זו אינדי לכוד במרכז הגשר, כשמשני הכיוונים סוגרים עליו אויביו, שמחזיקים בווילי ושורטי כבני ערובה. בלי אף אופציית בריחה נראית לעין, אינדי מחליט להזהיר את חבריו להחזיק חזק, וחותך את כבליו של הגשר, מה שמעיף את אויביו מטה לתהום. לבסוף ווילי ושורטי מצליחים לרדת מהגשר, אבל אינדי נותר תלוי יחד עם הנבל הראשי, ושם מבצע על גשר תלוי אנכית את הקרב הסופי.

כמו רבות מהסצנות בסרט, סצנת הגשר תוכננה תוך כדי ביצועה, והייתה מן המורכבות לצלם. צילומה כלל שלושה לוקיישנים שונים: הגשר השלם האמיתי נבנה באזור אתר הצילומים בסרי לנקה, על ידי חבורה של מהנדסים וקבלנים שבמקרה היו בסביבה לבנות סכר. הסצנות בקלוז אפ של הגשר הנופל צולמו על גרסה מוקטנת שלו באנגליה, והתנינים שציפו לקורבנות שנפלו לקרקעית צולמו בארצות הברית. אך הרגע המסובך ביותר לצילום – רגע קריעת הגשר, צולם על הגשר המקורי בסרי לנקה. מאחר שהיה זה גשר אמיתי, נדרש פיצוץ אמיתי בשביל לקרוע אותו, והייתה הזדמנות אחת בלבד לעשות זאת. וכך, עם 8 מצלמות מכוונות אל הגשר מכל הכיוונים, 8 בובות מכניות המדמות את הנבלים פזורות לאורכו וחומר נפץ במרכז, הגשר פוצץ. למרבה המזל, הכל עבד כמתוכנן. היום כמובן סצנה כזאת תהיה קלה בהרבה לביצוע. אך אין מה להשוות עם סרטים כמו אינדיאנה ג'ונס, שהצליחו במאמץ רב, אמונה גדולה והמון מסירות ואהבה לפרויקט, ליצור קסם בעצמם.

את הסיפור של הריסון פורד בשנים שעקבו ליציאת הסרט אתם כבר מכירים. שנות ה-80 היו השיא של השחקן, שהגיע לתפקיד של אינדי בזכות העובדה שעבד עם לוקאס לפני כן כהאן סולו ב"מלחמת הכוכבים", ואלה לא היו תפקידיו האייקונים היחידים. באותה תקופה הוא כיכב בשוברי קופות רבים כמו "בלייד ראנר", "העד", "הנמלט", "אייר פורס 1" ורבים אחרים. את תפקידו כאינדיאנה ג'ונס הוא שב לגלם עבור ספילברג ולוקאס 9 שנים לאחר יציאת הסרט השלישי, "מסע הצלב האחרון", עם הסרט הרביעי - "ממלכת גולגולת הבדולח".

הוכחה נוספת להיותו האינדיאנה ג'ונס האמיתי, היא שגם בשנות ה-70-80 לחייו הוא ממשיך לשוב לתפקידיו הגדולים עם המשכי מלחמת הכוכבים, החידוש ל"בלייד ראנר", וממש לאחרונה - עם הסרט החמישי של אינדיאנה ג'ונס שיצא בשנה שעברה. כיום, השחקן בן ה-82 ממשיך להאיר את המסך הגדול והקטן עם חיוכו השובה ומסירותו האדירה לכל תפקיד שמקבל. ולשמחתנו הרבה, לא נראה שהוא מתכנן לעצור.