Seret מהעבר: 30 שנה לספיד

הסרט "ספיד", שיצא השבוע לפני 3 עשורים, התחיל את דרכו באולפני פרמאונט. התסריט הנועז של גרהם יוסט הלהיב מספר גורמים באולפן שהתרשמו מאיכות הכתיבה והאקשן שבו, וראו את הפוטנציאל. אך בשנה העוקבת הוא מצא את עצמו נודד ללא מנוח מיד ליד ומשולחן לשולחן, עד שלבסוף הושאר מחוץ לדלת. יוסט בסופו של דבר הצליח למכור את התסריט לאולפני פוקס המאה ה-20, ששוכנעו שיספיק בשביל למלא את החלל שהיה להם לסרט אקשן קליל לקיץ.

האולפנים נתנו לסרט תקציב דל של 15 מיליון דולר, ותרו אחר במאי שיסכים לקחת אותו. "ספיד" הוצע בין היתר לרני הרלין ("מת לחיות 2") ומייקל ביי ("ארמגדון"), לצד רבים אחרים, אך אף במאי לא היה מוכן לגעת בו. לא קשה להבין מדוע הקונספט של סרט שמתרחש ברובו על אוטובוס, שבו פצצה שתתפוצץ אם יירד מתחת ל-80 קמ"ש, נשמע מגוחך לבודדים שהסכימו להקשיב, שלא לדבר על מסובך. איש לא רצה לקחת את הפרויקט, ולאט לאט הסטנדרטים ירדו. פוקס החליטו לשמוע את הצעתו של צלם הולנדי נלהב בן 49, עם כמעט 30 שנות ניסיון בעסק, אך 0 שנות ניסיון בבימוי.

הסינמטוגרף ההולנדי יאן דה בונט היה מהמובילים בתחום בתקופתו עם עשרות קרדיטים כצלם ראשי, כשהגדולים ביניהם היו "מת לחיות", "המרדף אחר אוקטובר האדום" ו"אינסטינקט בסיסי". זה היה לאחר הסרט האחרון שצילם – "נשק קטלני 3", כשהוא הרגיש מוכן לרדוף אחר כס הבמאי. דה בונט לא ביים סרט מימיו, אך כשלמד קולנוע בהולנד הוא למד את כל התפקידים על הסט, והבימוי לא היה זר לו. הוא שם את עיניו על "ספיד" כבר כשהיה בפרמאונט, והיו לו רעיונות גדולים בשבילו.

בפגישה באולפנים דה בונט הציג למפיקים את חזונו, שכלל ניפוח של הסצנות בכל מקום אפשרי, מתיחת כל רגע לשיאו והחשוב מכל: הצעה לסצנה נחוצה ביותר בסוף המערכה השנייה, בה כל הסיכויים יהיו נגד הגיבורים; באותה הפגישה דה בונט הציע את קפיצת האוטובוס האייקונית מעל הרווח בכביש המהיר. הצלם עשה את ההפך הגמור מלהרגיע את המפיקים שהסרט לא יחרוג מהתקציב, אך נראה שהאומץ הרשים אותם כי הם לקחו את הסיכון, שמיותר לציין - השתלם בענק.

כצפוי מתוכניותיו הגדולות של דה בונט, "ספיד" חרג, ואף הכפיל, את תקציבו הראשוני לאורך ההפקה. וזו תוצאה מרכזית של אחת מחתימותיו הבולטות של הבמאי – הרצון לייצר תמונה אותנטית ככל האפשר. מה שאומר: מינימום CGI, מקסימום פעלולים והמון אוטובוסים. בתור מי שנפצע מספר פעמים על הסט (פעם אחת כמעט באופן קטלני, כשאריה נגס בראשו בצילומים של "שאגה"), הבמאי הטרי לא חשש ממצבי קיצון, ויצר רבים כאלה על הסט כדי להפיק תגובה אותנטית משחקניו. בראיון עם סנדרה בולוק לפודקאסט "50 מייל לשעה" היא הסבירה את ביצועי המשחק המצוינים בכך שסיפרה שברגעים רבים הם לא היו צריכים להעמיד פני מבועתים – הם באמת היו מבועתים. הצילומים נעשו על אוטובוסים שהיו בתנועה, והשחקנים חוו רבים מהרגעים המסוכנים בהם במציאות. ברבות מהסצנות מסוג זה נהגו פעלולנים. הסצנה שלא הייתה בתסריט של הקפיצה מעל הרווח בכביש, צולמה גם היא באמת, והייתה מהמורכבות בסרט. דה בונט סיפר שהנהג הראשון חשש מרגע הקפיצה, שם גז מעבר לנחוץ, ונחת רחוק מהנקודה המתוכננת, מה שהוביל לכך שרוב המצלמות לא לכדו את הנחיתה והקפיצה המסוכנת בוצעה בשנית עם נהג אחר.

ליאן דה בונט הייתה השפעה עמוקה על הסרט גם בשלב הליהוק. האתגר למציאת הכוכב שישחק את ג'ק טראוון דמה לזה של מציאת הבמאי, שכן שורה ארוכה של שחקנים ברשימה של פוקס סירבו לתפקיד. בתחילת החיפושים, קיאנו ריבס לא היה קרוב לרשימה. השחקן הצעיר נודע אז בכיכוב פרויקטים פחות מכובדים כמו סדרת סרטי הקומדיה "ביל וטד", ומותחן האקשן "נקודת פריצה" (1991), אך דה בונט זיהה בו את האותנטיות שחיפש והאולפנים הציעו לו את התפקיד. ריבס באותה תקופה חיפש דווקא תפקידים רציניים יותר להטביע בהם את חותמו, וסירב להצעה. היה זה דה בונט שלבסוף שכנע אותו להסכים.

גם סנדרה בולוק לא הייתה השם הראשון שעלה לתפקיד אנני – הנוסעת השנונה באוטובוס שנכפה עליה תפקיד הנהגת. בולוק, שהייתה כמעט בת 30 באותה התקופה, לא הייתה שם מוכר בתעשייה. היא הייתה בסך הכול שחקנית שאוהבת לשחק, ולקחה כל תפקיד שהזדמן לה. היא הגיעה לרשימה של פוקס פשוט מפני שכל שחקנית צעירה עם ניסיון הייתה באותה הרשימה. גם כשנבחנה לתפקיד היא לא הייתה הבחירה הראשונה של האולפן, או קרוב אליה, אבל היא הייתה הבחירה הראשונה של דה בונט. וזה כל מה שהיה דרוש.

בתור סרט שגירד שמות מתחתית הרשימה, במבט לאחור על "ספיד" הוא נוצץ כסרט עמוס כוכבים. ג'ף דניאלס ("חדר החדשות") הוא מהשמות הבלתי נשכחים, ששיחק את שותפו של ג'ק, המומחה לפצצות – הארי. מנגד הוביל את תפקיד הנבל בנאמנות מצמררת השחקן המוערך דניס הופר ("אדם בעקבות גורלו"), שהלך לעולמו ב-2010, ובאותה תקופה היה השחקן המוכר ביותר בקאסט. אך לריבס ולבולוק מגיע הקרדיט הגדול ביותר על שורת השמות המרהיבה בסרט.

השניים שהתחילו עם מעט מאוד סטאר קווליטי, יצאו מהצד השני כשניים מהשמות החמים ביותר בהוליווד. סנדרה בולוק המשיכה אחרי "ספיד" ללהיטים כמו "בזמן שישנת" (1995), "עת להרוג" (1996), "איזו מן שוטרת" (2000) ורבים אחרים. קיאנו ריבס, כידוע לכולם, שבר את כל הקופות בעשור העוקב עם טרילוגיית "מטריקס", והוא ממשיך לעשות זאת עם סרטי "ג'ון וויק" המוצלחים. בולוק וריבס אפילו שבו למסך הגדול יחדיו ב-2006, עם סרט הדרמה-פנטזיה "הבית באגם". יאן דה בונט לא נותר מאחור. למרות שזהו עדיין הסרט בגינו הוא הכי מוכר, שמו המשיך לככב אחריו עם הסרט "טוויסטר" (1996) שביים, ועם קרדיטים מכובדים מאוד בהפקה, כמו הסרטים "דו"ח מיוחד" (2002) ו"שיווי משקל" (2002).

"ספיד" ניפץ את כל הציפיות. הסרט שאיש לא רצה להתקרב אליו, שזכה לתקציב זעום של 15 מיליון דולר (שהכפיל עצמו לאורך ההפקה), עם צלם שלא ביים סרט מימיו – בתפקיד הבמאי, ושני שחקנים שמעטים שמעו עליהם בתפקידים הראשיים, הכניס לבסוף מעל 350 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם. האקשן הבלתי פוסק שמשאיר אותך על קצה המושב לכל אורכו, המשחק המופלא של שחקנים יוצאים מן הכלל בתחילת דרכם, וכמובן הנסיעה המטורפת דרך כל מכשול אפשרי באוטובוס עם פצצה מתקתקת, הפכו כנגד כל הסיכויים את הסרט שיועד לספק אקשן קליל לקיץ, לשובר קופות אדיר וסנסציה על-זמנית ששינתה את פני הז'אנר. וכן, אנחנו מתעלמים בכוונה מסרט ההמשך המיותר.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן