יום הקולנוע הישראלי חוזר: סקירות והמלצות סרטים

חלב – סרטה של מאיה קניג מתאר באופן מקורי וסאטירי את קורותיה של בחורה חד הורית שמתחילה לעבוד במפעל שמייצר חלב ומשתמש בנשים כגורם הייצור. הילה רוח שמוכרת כמוזיקאית גונבת את ההצגה בתפקיד הראשי ולצידה הדס ירון כאם עשירה שמחפשת את חלב האם הטוב ביותר לבנה הקטן. (רון פוגל)

מלך החגיגת - סרטו של אורי מרנץ על ממציא סם החגיגת ודרכו. סרט לא שגרתי בלשון המעטה שמספק חווית צפייה ייחודית. עם אושרי כהן המוכשר כשד בתפקיד מלך החגיגת. מומלץ מאוד. (רון פוגל)

חמדה – סרטו החדש של שמי זרחין ("האסונות של נינה") הוא דרמה משפחתית קצת מיושנת בכיכובם של אסי לוי וששון גבאי המצוינים לצד הכישרון העולה מאור לוי ("בתולים"). אפי (גבאי) הוא אב לבן מהמר שעובד יחד עם בת זוגו בעבודות מזדמנות כדי לשלם את החוב. הגעתו של נכדו (לוי) תערער את הדינמיקה המשפחתית. משחק טוב לא מחפה על תסריט לוקה בחסר ודיאלוגים לא אותנטיים. (אלעד שלו)

החייל הנעלם - סרטו של דני רוזנברג נפתח בסערת הקרב, כאשר שלומי, חייל גולני בן 18 (עידו טאקו המצוין שהועמד לאופיר על התפקיד), מחליט לנצל את המולת המלחמה ולהימלט על נפשו. קשה להצדיק את מרבית מהחלטותיו של שלומי בסרט, אבל רוזנברג יוצר סרט שכמו גיבורו רץ ולא עוצר לרגע. הוא מגובה בצילום סהרורי של דוד סטרז'מייסטר שמשחק באופן מרהיב עם אור וצל ומצבי התודעה של גיבורו ובמשחק היצרי של טאקו, שדמותו מייצגת את הצד שהחברה מעדיפה להסתיר מתחת למעטה הגבריות הישראלית המיליטריסטית. (אלעד שלו)

ברווזים: אגדה אורבנית – קומדיית פשע של שחר רוזן, לפי תסריט של דודו בוסי ורוזן, שזכתה בפרס התסריט בפסטיבל, ובצדק. כמה סיפורים המתרחשים בחצר האחורית של תל אביב - משת"פ עובר לגור בשכונה וזוכה לתרומת לב מישראלי שנפטר; סב נפטר ונכדו מעמיד פנים שהוא עדיין בחיים ובמקביל מתמקד במשחקי שליטה מול חברתו חובבת הקוספליי; ספרית שיש לה סיפור לא גמור עם אביה עומדת להתחתן ונתקלת בקשיים ועוד רסיסי חיים בסרט הומני ומרגש. (רון פוגל)

הפילגש - סרט הבכורה באורך מלא של מעיין ריף. אניה בוקשטיין היא נטשה, אלמנה אמידה שבעלה אסף המחזאי נפטר במפתיע, דאנה איבגי היא אלה, מעצבת התלבושות בתיאטרון שבו עבד אסף שניהלה עמו רומן בן 4 שנים. בעוד נטשה זוכה לקלוז'ר ולניחומים בשבעה, איש לא מודיע לאלה שאהובה מת והיא נאלצת להילחם על מקומה והכרתה כפילגש הלא רצויה. ריף מוכיחה בסרט את שליטתה במדיום הקולנועי, כשהיא משלבת במיומנות לא אופיינית לקולנוע המקומי בין קולנוע ריאליסטי לסצנות סוריאליסטיות ומטאפוריות המדמות את מצבה הנפשי של אלה. בוקשטיין זוהרת בתפקידה ואיבגי מעניקה עוד תפקיד מוצלח בסרט לא אחיד שמיועד לאוהבי קולנוע אמנותי. (אלעד שלו)

המנצחים - מיוזיקל ישראלי יוצא דופן על שחקנית שמנסה להצליח בישראל של אחרי מלחמת ששת הימים ומתמודדת עם הפוסט-טראומה של בעלה. שירה וכוריאוגרפיה עוצרי נשימה וגם התייחסות למי שהיה פעם מלך מחזות הזמר של ישראל, גיורא גודיק. (רון פוגל) המזח - מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור. ד"ר נחום ורבין (מיכאל אלוני) מגיע אל מוצב מבודד כרופא מחליף למספר ימים. במקביל הוא מכיר את מפקד "המזח" שלמה ארדינסט (דניאל גד, "שבאבניקים"). אך ההרמוניה ששררה במוצב הופכת עד מהרה לאירוע מצמרר ולקרב עקוב מדם. 42 חיילים בפיקודו של שלמה נאבקים להדוף התקפות אויב שבמהלכן מחצית מהלוחמים נפצעים או נהרגים. "המזח" היא אחת ההפקות המרשימות שנראו כאן בשנים האחרונות ומהווה מראה מצמררת למה שהתרגש על ישראל בימים אלה כשזחיחות ההנהגה לא נשמעה לדרגים המקצועיים על האסון המתרגש בשער. (אור טילינגר)

סודה - סרטו החדש והמסקרן של ארז תדמור, שהייתי הלקטור של התסריט המבריק שלו. ניצולי שואה בנתניה של ימי קום המדינה מתמודדים עם טראומות מהעבר. (רון פוגל)

בית - סרטו האוטוביוגרפי של בני פרדמן "בית" עוסק בבחור ישיבה (רועי ניק המצוין שזכה בצדק בפרס אופיר לתפקיד הראשי) ואשתו (ירדן תוסיה כהן המרשימה בתפקיד עוצמתי) שמשלמים מחיר כבד על כך שהבעל רוצה לעשות משהו מעבר ללמוד בישיבה ופותח, רחמנא ליצלן, חנות מחשבים בלב שכונת גאולה בירושלים. "בית" הוא דיון מרתק על אדם שיוצא למלחמה כנגד הממסד שבו הוא חי. מעבר לכך הוא גם סיפור אוניברסלי על הרצון להגשמה עצמית ועל המחיר שאנחנו מוכנים לשלם בעבור החלומות שלנו. קולנוע ישראלי סוחף, עכשווי, אקטואלי ועשוי היטב. (רון פוגל)

קרב אוויר - סרטו של רועי הורנשטיין מציג את הנעשה בטייסת של חיל האוויר בימים שקדמו למלחמת ששת הימים שבוצע בה מבצע מוקד המהולל, שבו השמידו טייסי חיל האוויר את רוב מטוסי צבאות ערב כשאלו עוד על הקרקע. מאור שוויצר ודניאל ליטמן המצוין מגלמים שני טייסי קרב קשוחים. "קרב אוויר" הוא בדיוק מה שהקולנוע הישראלי צריך - מוצר בידורי שלא מתבייש בהיותו כזה ואם הוא גם קצת יעשה טוב לצופים במישור הלאומי - מה רע בכך? (רון פוגל)

אמצע החיים - סרטם של דני רייספלד ויריב הורביץ על טייס שמוצא את דרכו בחזרה לחיים דרך האמונה עם צחי הלוי וחן אמסלם המצוינים ומעל כולם שלום אסייג הנהדר. סרט אותנטי ולא מתייפייף. (רון פוגל)

המשלחת – סרטו של אסף סבן, שזכה בפרס התסריט והאנסמבל בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עוקב אחר טקס החניכה שנעשה חלק בלתי נפרד מההתבגרות של רבים מאיתנו – המסע לפולין. במרכז העלילה ניצב עומר פרישמן (יואב בבלי המקסים) המכונה פריש, תלמיד חינני וביישן, שיוצא למסע לפולין עם עם סבו ניצול השואה יוסף (עזרא דגן, שהיה מועמד לפרס אופיר על תפקידו) ובני כיתתו בהם חברתו הטובה ניצן (נעמי הררי), חברם עידו (לייב לב לוין, ״שעת אפס״) והמורה עינת (אלמה דישי, ״איש חשוב מאוד״).

מערכת היחסים בין שלושת החברים שבמרכז העלילה תעמוד במבחנים, המסע שלהם יוביל אותם לכיוונים בלתי צפויים שיעמתו אותם עם הכיוון אליו הם הולכים בחיים ועם ההיסטוריה של העם היהודי שלופתת אותם אל העבר הנורא. זה סרט מסע והתבגרות מוצלח ואותנטי שישראלים רבים יוכלו להזדהות איתו ולהתחבר אליו. (אלעד שלו)

דניאל אויערבאך - דניאל הוא במאי קולנוע, אברך לשעבר שנטש את ירושלים החרדית בעקבות ספקות לגבי טבע הדת והתיאולוגיה שלה, ובעקבות מבט פנימי ישיר על היצרים והרגשות שמניעים לאמיתם אותו ואת סובביו. הסרט נע הלוך ושוב בין בחרותו המוקדמת של דניאל כנער ישיבה המתענה בייסורי המין, לבין תקופת יציאתו המבולבלת בשאלה בתל אביב בשנות העשרים לחייו, סביב אהבה ראשונה וחיי זוגיות, ולבסוף עולמו כרווק בגיל העמידה המאוחר בת"א.

סרטו השני של דוד וולך ("חופשת קיץ") משתייך לז'אנר הפיצ'רים הסמי-דוקומנטריים, שבהם יש זהות בין הדמות הראשית והשחקן המגלם אותה, לבין במאי הסרט וחיי היום-יום שלו במציאות. הסרט הוא דו"ח אינטימי של וולך על אודות ילדותו ונעוריו, פצעיו, חיי המין והאהבה שלו, חייו המקצועיים, ומה שמצדיק את הפומבי שהוא נותן לכל אלה - הגיגיו ועומק מבטו על החברה הישראלית והחברה בכלל. (רפאל תמנה)

מתחת לצל של השמש - ישראל השנייה האמיתית מוצגת באור אפל וקודר בסרטו הקשוח והמהודק של הבמאי שלום הגר (יוצר הסדרה "שישו ושמחו" לצד סיגלית ליפשיץ שכתבה עמו את התסריט לסרט זה). העלילה עוקבת אחר מטקו (אמוס איינו), גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא לאחר 15 שנה שריצה בגין רצח אשתו. הוא מחפש אחר בנו היחיד (חנוך וובה) שהיה בן שנתיים כשנכנס לכלא ומאז התגלגל בין משפחות אומנה לחיים ברחוב ומנסה לחדש עמו את הקשר ולהוציא אותו ממעגל הזנות אליו נקלע תחת סרסור מחליא ששולט בו.

הגר נעזר במשחק מצוין של שני שחקניו הראשיים, שמסייעים לנו להזדהות עם דמויות מהשוליים של החברה, כאלה שפגעו ונפגעו מהחברה בעבר, אבל שיש בהן רצון לצאת מהמקום הנמוך שבו הן נמצאות ולהשתחרר ממעגל העוני, הניצול והאלימות. הצלם עפר ינוב מיטיב לתאר את דרום תל אביב המוזנחת כארץ זנוחה ללא משילות ותקווה ומנגד ללכוד בקלוז-אפים על דמותו של מטקו את הכמיהה לשינוי והרצון בעתיד טוב יותר לו ולבנו. העלילה לפעמים מוקצנת מדי ולוקה קצת בקלישאות ייצוג, אבל זהו סרט חברתי ומעניין ששם זרקור על מקום שהחושך שולט בו. (אלעד שלו)

יוני אפס – סרטו של ג'ייק פאלטרו, שכתב את התסריט בשיתוף תום שובל ("הנוער"). מדובר בהפקה מרשימה ויוקרתית למדי עם תסריט המתאר בצורה חכמה את ההתרחשויות סביב משפט אייכמן. ילד פועל שהיה חלק מהצוות שבנה את הקרמטוריום שבו גופתו של אייכמן נשרפה, התובע במשפט אייכמן שבעצמו היה ניצול שואה וקצין שב"ס שהיה אחראי על השמירה על הפושע הנאצי בכלא הישראלי. התסריט החכם נע בין הסיפורים באלגנטיות רבה והבימוי של פאלטרו בוטח, צנוע ולמרות הסיפורים המורכבים הוא מנגיש אותם לקהל בנועם. מומלץ בחום. (יאיר הוכנר)